ב-9 בינואר 2011 החל משאל-עם על חלוקת סודאן לשתי מדינות: אחת מוסלמית בצפון המדינה עם אוכלוסייה של 34 מיליון נפש שבירתה חרטום, והשנייה נוצרית בדרום-המדינה עם אוכלוסייה של כ-8 מיליון נפש שבירתה ג'ובה. משאל-העם המתקיים רק בדרום-המדינה, יימשך עד ל-15 בינואר 2010. בחודש פברואר 2011 יתפרסמו התוצאות הסופיות ובחודש יולי 2011 דרום-סודאן תכריז על עצמאותה. כך, אולי, תגיע לסיומה טרגדיה אנושית שנמשכה עשרות שנים של אלימות, הרג, רצח ואונס שהביאו למותם של מיליוני בני-אדם. אם הדברים יתנהלו כשורה, סביר להניח שעצמאותה של דרום-סודאן תניע את הצדדים בסודאן למצוא פתרון גם למלחמת-האזרחים המתחוללת בחבל דארפור הנמצא במערב המדינה. לדעת רבים, הפתרון הרצוי הוא בסיפוח חלקים אחדים בחבל דארפור לצ'אד משום שלמעשה מדובר על זהות אתנית משותפת בגבול המשותף. נשיא סודאן המוסלמית, עומר אל-בשיר, טען לא אחת שצ'אד מעניקה סיוע נרחב למורדי חבל דארפור. מנגד, סודאן ניהלה מסע אכזרי של רצח וטבח בתושבי החבל בעזרתן של המליציות הערביות שהמיטו אסון אנושי בלתי-נסבל על האזור כולו שהתבטא במותם של 300,000 בני-אדם ובגירושם של כ-3 מיליון תושבים - בעיקר לצ'אד הסמוכה. במאמר מיוחד שפרסם הנשיא אובמה ביום בו החל משאל-העם בדרום-סודאן, הוא כתב את במשפטים הברורים הללו: "בסופו של דבר לא ייתכן שלום לאורך-זמן בסודאן ללא שלום לאורך-זמן בדארפור שבמערב-סודאן. אסור לשכוח את מותם של מאות אלפי תושבי דארפור, ואת סבלם של הפליטים שחלק מהם פגשתי במחנה בצ'אד הסמוכה לפני חמש שנים".

לא רבים בעולם עקבו בדריכות אחרי האירועים המתחוללים לאחרונה בסודאן. לעיתים, מקרי אלימות אכזריים נודעו לציבור זמן רב לאחר התרחשותם, ובדרך כלל האירועים הללו לא הותירו רושם עז על התקשורת הבינלאומית. כך למשל, הידיעה על מותה של מפגינה ברשות הפלסטינית, לכאורה מירי של גז מדמיע, תפסה כותרות בינלאומיות יותר מאשר פיגועי הטרור הרצחניים של האסלאם הרדיקלי המתבצעים חדשות לבקרים במדינות מוסלמיות רבות במרחב.

משאל-העם בדרום-סודאן לא עבר בשקט. במקרה אחד לפחות נתפסה שיירה של מצביעים בידי מוסלמים ונוסעיה נשרפו למוות בעודם בחיים. על-פי מיטב הידיעות שהגיעו מאזור הדרום, נודע על הריגתם של עשרות בני-אדם בהתקפות של מליציות חמושות הנתמכות בידי הממשלה האסלאמית של חרטום. ויחד עם זאת, האירועים האלימים הללו לא הצליחו להעיב על שמחתם ותקוותם של תושבי דרום-סודאן שנהרו בהמוניהם לקלפיות, וזאת כדי להגשים את שאיפותיהם הלאומיות לאחר שנים רבות של דיכוי אלים ואכזרי בידי שלטון אסלאמי נוקשה שביקש להחיל את חוקי השריעה (ההלכה המוסלמית) על כלל המדינה כבר ב-1983. ובכן, לאור ההתפתחויות האחרונות בסודאן - שהיא המדינה הערבית הגדולה ביותר בשטחה - נשאלת השאלה האם האירועים בסודאן ישפיעו גם על שאר המדינות המוסלמיות באסיה ובאפריקה?

לאור המקרה הסודאני, פעם נוספת התברר שהאסלאם הוא לא הפתרון אלא הוא לב הבעיה במדינות רבות במרחב האסלאמי באסיה ובאפריקה. לפיכך, קיימת נטייה אפולוגטית של כלי-קודש אסלאמיים לחפש את הגורמים למשבר מחוץ למסגרת הדתית. זו אינה רק סתם קלות-הדעת והשרלטנות המחשבתית של כוהני-הדת האסלאמיים, אלא זו נטייה אפולוגטית שהיא תוצר מובהק של אסטרטגיה ברורה וידועה מראש שמטרתה להרחיק ככול האפשר את הדיון הפומבי בשאלת הפגמים היסודיים של האסלאם על שלוחותיו ההלכתיות. אם נוכל לראות את המרחב האסלאמי ממבט-על, נוכל להבחין בבירור שמדינות מוסלמיות מעדיפות פתרון כוחני על פני השגת פתרון בדרכי פיוס ופשרה. ואם מושגת פשרה, הרי זו פשרה שהושגה רק לאחר שהתמלאה כוס הדמים עד לגדותיה כפי שהדבר אירע בסודאן כמקרה מייצג המאפיין את התנהלותה של המדינה המוסלמית באזורים נוספים.

ההצבעה על חלוקתה של סודאן נתפסה בעיני כוהני הדת האסלאמיים כ"מזימה מערבית בהשראת האידיאולוגיה הציונית-האמריקאית" החותרת, לדעתם, לחלוקתו של העולם-המוסלמי ליחידות גיאוגרפיות נפרדות. כך למשל, ימים אחדים לפני קיומו של משאל-העם בדרום-סודאן, פרסמו 67 כוהני דת בכירים, בהנהגתו של השיח' יוסף אל-קרדאווי, פסק-הלכה האוסר על המוסלמים להצביע בעד חלוקתה של סודאן. בעיני חסידי "הקונספירציה הציונית", לישראל יש תפקיד מכריע בתהליכים אחדים המתרחשים בעולם-המוסלמי בשנים האחרונות. לדוגמא, אל-טייב עבד אל-רחים, מזכ"ל הנשיאות הפלסטינית, טען בתחילת ינואר 2011 ש"הכיבוש הישראלי" זומם להסיר את הנושא הפלסטיני מסדר-היום הבינלאומי באמצעות הצתת אלימות עדתית-דתית לבנון; בחלוקתה של סודאן; בפעילות של אל-קאעידה בתימן ובעידוד מעשי הטבח כלפי הנוצרים בעיראק. גישות כאלה שכיחות למדי ברטוריקה האסלאמית השוטפת את החברה המוסלמית על שלל גווניה בכל עת בו עולה וצץ משבר אקוטי המאיים לקרוע את המסכה הדתית שמאחוריה מסתתרים נאמני האסלאם וחסידיו. מעל לרטוריקה הזו רובץ לו ענן שחור וכבד לנוכח המציאות המרה המתחוללת בגזרות רבות המרכיבות את החיים האסלאמיים במרחב כולו.

 יחסי מוסלמים-נוצרים במרחב האסלאמי יבהיר מעט את התמונה לגבי יכולתו של האסלאם לדור בכפיפה אחת עם דתות אחרות: ב-31 בדצמבר 2010 התבצע פיגוע רצחני בכנסייה קופטית שגרם להריגתם של 23 בני-אדם. הפיגוע הזה יחד עם אירועים אלימים נוספים שהתרחשו בשנת 2010 כלפי העדות הנוצריות המתגוררות במדינות המוסלמיות, עוררו דאגה עמוקה במדינות מערביות אחדות. כאשר האיחוד האירופאי הביע את דאגתו לנוכח הפיגוע במצרים, מיהר שר-החוץ המצרי להכריז שלאיחוד האירופאי אין סמכות לשפוט את יחסם של המוסלמים כלפי הקופטים משום שזהו עניין מצרי פנימי. סוג כזה של מחשבה מדינית-לאומית מתחולל גם במדינות נוספות כמו בעיראק, בפקיסטן, בסומליה, בניגריה, בלבנון וברשות הפלסטינית. מחד גיסא זהו לכאורה עניין פנימי, אך מאידך הטיעון הזה מדרבן גורמים אסלאמיים להגביר את הלחץ כלפי העדות נוצריות כדי לגרום להן לעזוב - כפי שהדבר מתרחש בממדים גדולים בעיראק ובמצרים.

האתגר הדתי בנוגע ליחסי מוסלמים-נוצרים הוא רק מרכיב אחד מתוך שלל האתגרים הרובצים לפתחה של החברה האסלאמית. במבט כולל על המרחב כולו, אנו מוצאים אתגרים אקוטיים הנובעים ממרכיבי הזהות הנמצאים בתוך האסלאם עצמו המאיימים לקרוע מדינות אחדות ליחידות גיאוגרפיות נפרדות כמו בתימן, באפגניסטן, בסומליה, בניגריה, בלבנון, בעיראק, בפקיסטן, בסוריה ובטורקיה. למרות שללאומיות הפלסטינית יש אויב אחד עיקרי - דהיינו ישראל -  היא אינה מצליחה להתגבר על כוחות צנטריפוגליים כבירים הפועלים על בסיס משפחתי, שבטי ודתי. עיראק מחולקת למעשה לשלושה אזורי שליטה - אזור שיעי, אזור סוני ואזור כורדי. גם המדינה הלבנונית נמצאת בסבך דתי ועדתי המאיים בכל רגע נתון לקרוע את המדינה ליחידות גיאוגרפיות נפרדות תוך כדי שפיכות דמים הדדית.

למרות שבעיני חסידי האסלאם, הפתרון הסודאני נחשב לקריעה אלימה בבשר החי של האומה המוסלמית, סביר להניח שבעיני מיעוטים דתיים ואתניים המתגוררים במרחב האסלאמי, הדוגמא הסודאנית היא דווקא אות מבשר טובות, משום שהחלוקה המדינית שנעשתה לפני עשרות שנים התבססה על חלוקה גיאוגרפית שרירותית ללא התחשבות בגורמים אתניים, לאומיים ודתיים. במילים אחרות, במצב הקיים, האסלאם רק מחריף את השאלה הלאומית והאתנית באזורים רבים במרחב כולו שהביאה להרג של מיליוני בני-אדם ולהגלייתם של עשרות מיליוני בני-אדם נוספים במהלך עשרות השנים האחרונות.

למרות מעורבותם של גורמים בינלאומיים רבים בתהליך הבחירות בדרום-סודאן, עדיין נותרה השאלה איך תנהג ממשלת חרטום האסלאמית לאחר הכרזת העצמאות של הדרום ביולי 2011. הסנטור ג'ון קרי, שליווה מקרוב את תהליך הבחירות בעידודו הנמרץ של הנשיא ברק חוסיין אובמה, העניק הצהרה מחייבת ימים אחדים לפני שהחל משאל-העם במילים הללו: "אמריקה מילאה תפקיד חשוב בסיום מלחמת-האזרחים בסודאן. המחויבות שלנו תישאר על כנה גם אחרי משאל-העם". נחיה ונראה.

----

עדכון מגזין המזרח התיכון: מלחמת-אזרחים חדשה פרצה בדרום-סודאן, וארה"ב כרגיל לא עמדה בהבטחתה. 

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "חלוקת סודאן והשפעתה על העולם-המוסלמי", מגזין המזרח-התיכון, 13 בינואר 2011.

                                                                               שיתוף בפייסבוק