ב-21 בפברואר 2005 נערך עימות ברשת אל-ג'זירה בין ד"ר וואפה סולטן לבין אברהים אל-חולי, פרופסור ללימודי האסלאם, ממצרים. העימות נערך במסגרת התוכנית "בכיוון ההפוך" בהנחייתו של פייסל אל-קאסם, מוסלמי, גולה מסוריה. מאז העימות, ד"ר סולטאן נהפכה מאישה אלמונית לדמות נערצת ברחבי-העולם בשל דבריה הברורים על האיסלאם, על הטרור האסלאמי ועל ההטפה האסלאמית המובילה לאלימות. במילים ברורות, חדות כתער, הצליחה ד"ר סולטן להעביר מסר מה שרבים לפניה ניסו ולא הצליחו. הפשטות של הדברים, והנחרצות של הטיעונים השאירו על הצופים רושם עז ביותר, ודומה היה, כי לא נותר צופה אחד שנשאר אדיש כלפיה ולדבריה.

מאז שאתר ממר"י הביא את דבריה, מאות אלפי איש נוספים ראו את העימות, ואלפי תגובות נרשמו ברחבי האינטרנט התומכים בה ובדבריה. בסוף פברואר 2005, ערוץ 10 שידר את דבריה, בכתבתו של צבי יחזקאלי, וכך היא עלתה לתודעה הציבורית הישראלית וזכתה לחשיפה ציבורית רחבה. עיתון "ידיעות אחרונות" מסר לאחרונה כי ד"ר סולטן הוזמנה לנאום בכינוס של הקונגרס היהודי-אמריקאי שיערך בתל-אביב. "הניו-יורק טיימס" מסר שהכינוס יערך במאי 2006 בתל-אביב. בראיון שנערך עמה בעיתון זה, בעקבות דבריה האחרונים, ד"ר סולטן אמרה כי היא כותבת ספר על האיסלאם שיעורר, לדבריה, הדים בכל העולם המוסלמי.

ד"ר סולטן, בת 47, פסיכיאטרית, ילידת סוריה, מתגוררת כיום עם משפחתה בלוס-אנג'לס. היא נולדה בעיר בניאס לחופו של הים התיכון, כשעתיים נסיעה מהעיר ביירות שבלבנון. חייה השתנו כשהיתה סטודנטית לרפואה באוניברסיטת חאלב בסוף שנות ה-70. באותה עת, קבוצות השייכות לתנועת "האחים המוסלמים" ביצעו פעולות טרור אכזריות נגד המשטר של חאפז אל-אסד ונגד העדה העלווית. באחת מהפעולות האלה, קבוצה של טרוריסטים אסלאמיים פרצה לאוניברסיטת חאלב ורצחו לעיניה את הפרופסור שלימד אותה באותה עת. לדבריה, הם ירו מאות כדורים לתוך גופו כשהם צועקים "אללה הוא אכבר". החל מרגע זה, טענה ד"ר סולטן, חייה השתנו והיא היתה חייבת לחפש אלוהים אחר לה ולמשפחתה. רק ב-1989 היא ובעלה קיבלו ויזה לארה"ב יחד עם שני ילדיהם, ומאז נולד לה ילד נוסף.

לצד עבודה כפסיכיאטרית, היא החלה לכתוב רשימות פוליטיות באתר "אל-נקד" (הביקורת), שריכז סביבו סורים גולים המתגוררים בעיקר עיר פניקס שבארה"ב. אחד ממאמריה, שעסק ב"אחים המוסלמים", עורר עניין אצל עורך אל-ג'זירה והוא הזמין אותה לעימות טלוויזיוני עם איש-דת אלג'ירי ביוני 2005. הטענות הקשות שלה נגד החינוך האסלאמי המטיף לאלימות עורר הדים בעיתונות הערבית ובפורומים שונים. אתרי האינטרנט רבים פרסמו את דבריה, ובאחד מהאתרים נכתב כך: "מי צריך סופרוומן כשיש לנו ערביה-אמריקאית בשם וואפה סולטן?". אולם, רק לאחר העימות בפברואר 2006 היא קיבלה פרסום עולמי ודבריה נהפכו לסנסציה הן במדינות מוסלמיות והן במערב.

במהלך העימות הטלוויזיוני האחרון, ד"ר סולטן הואשמה ככופרת על-ידי פרופסור איברהים אל-חולי, ובכך הוא נתן את האות למסע השמצות הפחדות עד כי כמה אנשי-דת מסוריה הכריזו עליה כבוגדת באיסלאם. הטענה העיקרית נגד ד"ר סולטן היתה, שהיא הזיקה לאיסלאם יותר מאשר פרסום הקריקטורות על הנביא מוחמד שעוררו תגובות קשות ואלימות בעולם-המוסלמי.

מה בעצם עורר בדבריה תגובות כל כך נלהבות מצד אחד, ומאידך עורר עליה את חמתם של אנשי-דת מוסלמים? אחד הקטעים שעורר עליה את חמתם של המוסלמים היה כאשר היא השוותה בין התנהגותם של היהודים לאחר השואה לבין התנהגותם של המוסלמים היום. וכך היא אמרה בקול חד וברור: "היהודים יצאו מהטרגדיה והכריחו את העולם לכבד אותם בזכות הידע שלהם ולא בזכות הטרור. הם זכו לזה בזכות עבודתם, ולא בזכות יללות ובכיות. לא ראינו אפילו יהודי אחד מפוצץ את עצמו במסעדה גרמנית. לא ראינו יהודי אחד משמיד כנסייה. לא ראינו אפילו יהודי אחד מוחה באמצעות הרג של אנשים אחרים. רק המוסלמים מגינים על דעותיהם על-ידי שריפת כנסיות, הריגת אנשים והריסת שגרירויות. הדרך הזו לא תוליד שום תוצאות. המוסלמים חייבים לשאול את עצמם מה הם יכולים לעשות לטובת המין האנושי לפני שהם תובעים מן האנושות לכבד אותם".

בראיון ל"ניו יורק טיימס", אמרה ד"ר סולטן כי לצד דברי התמיכה הרבים שזרמו אליה, היא קיבלה גם איומים רבים על חייה. אולם, עיקר דאגתה בימים אלה נתון לבני משפחתה שנותרו בסוריה, שכן, הם חשופים להתנכלויות בשל דבריה שפורסמו בכלי התקשורת הערביים.

שיתוף בפייסבוק