פעילותו העיתונאית של טהא גרמה כאב-ראש לא קטן לממשלת סודאן מחד-גיסא, ועוררה תגובה נזעמת מצד חוגי האיסלאם הרדיקלי מאידך. לעיתים טהא חש שהוא נמצא בין הפטיש לסדן, אך הוא המשיך לפרסם את מאמריו גם מבלי לבצע בדיקה מקיפה על טיב המקורות, דבר שגרם, בסופו של דבר, לתגובה חריפה ויוצאת-דופן מצד חוגים אסלאמיים בסודאן ואף מצד חוגים רדיקליים במדינות מוסלמיות נוספות. נקודה זו תובהר בהמשך המאמר.

ככל הידוע, ניסיון ההתנקשות הראשון במוחמד טהא התרחש בספטמבר 2000 בעת שמשאית קטנה ניסתה לדרוס אותו. ניסיון ההתנקשות בטהא, שנפצע קל יחסית, הדליק תמרור אזהרה בקרב חוגים ליברליים בסודאן ומחוצה לה, ואלה מיהרו לפרסם תגובה שקראה לממשלה הסודנית לשמור על חופש הביטוי במדינה ולהעניק הגנה לעיתונאים מקומיים וזרים כאחד. הממשלה הסודאנית העניקה הגנה מסוימת למוחמד טהא, אך במקביל גם אסרה על התקשורת הסודאנית לדווח על ניסיון ההתנקשות. הועלתה סברה כי שליחיו של ד"ר אל-תוראבי ביצעו את המעשה בשל מאמר שטהא כתב בו גינה את פעילותו הפוליטית והדתית של ד"ר אל-תוראבי.

"הבלתי יודע בחיי הנביא"
בתחילת 2005 פרסם מוחמד טהא בעיתונו, אל-וויפאק, סדרת מאמרים החושפים, לכאורה, פרטים שלא היו ידועים עד כה מחיי הנביא מוחמד. המסגרת הכללית של המאמרים עסקה במוצאו האמיתי של הנביא מוחמד הסותר את המסורת המוסלמית שהונחלה למאמינים מאז עליית האיסלאם. טהא התבסס במאמריו על ספר בשם "הבלתי ידוע בחיי הנביא" שהתפרסם באתר אינטרנט ומחברו היה ד"ר אל-מקריזי.

מרגע פרסום המאמרים, החלה מערכת הסתה נגד טהא שהתנהלה בסודאן וברחבי-העולם המוסלמי והיא לא פסקה עד לרגע חטיפתו ב-5 בספטמבר 2006, מעט לפני חצות של אותו יום. טהא הוכרז כ"כופר" שביזה את הנביא, ולכן דינו מוות. וכאן נשאלת השאלה, מה גרם לטהא לפרסם פרקים מהספר המעלים ספק בנוגע למוצאו של הנביא למרות היותו של טהא מוסלמי אדוק ומאמין? והתשובה היא, שכנראה טהא לא בדק לאשורו את המקור האמיתי של הספר, ואולי מה שבאמת הטעה אותו היה שמו של המחבר - ד"ר מקריזי. להערכתי, טהא חשב שמדובר בהיסטוריון המצרי הידוע אל-מקריזי (al-Makrizi) בן המאה ה-15, שנחשב לאחד מההיסטוריונים החשובים של מצרים באותה עת. אל-מקריזי של בן המאה ה-15 אף כתב חיבור על היחסים בין הקופטים במצרים לחליפות המוסלמית במאה ה-13.

בדיקה פשוטה של האתר בו הספר התפרסם, מעלה כי האתר פועל בשם גוף נוצרי המטיף למוסלמים להמיר את דתם לנצרות. האתר פועל מזה שנים אחדות מארה"ב וה"דומיין" (כתובת האתר), נקנה בארה"ב. אפשר שהאתר פועל בהשראה של ארגון קופטי על רקע היחסים המתוחים בין הקופטים למוסלמים במצרים. גם התואר ד"ר שהוצמד לשמו של אל-מקריזי היה צריך להעלות ספקות בליבו של טהא, שכן תואר כזה לא היה קיים במצרים בתקופתו של אל-מקריזי.

מייד לאחר פרסום המאמרים בעיתון אל-וויפאק, החלו תגובות הנזעמות בקרב הציבור המוסלמי להתפשט כאש בשדה קוצים. טהא החל לקבל איומים ישירים על חייו, אנשי דת קראו לפגוע בו פיזית, אחדים ביקשו לחסלו ואחרים הוציאו פסקי-הלכה המתירים את דמו. בשל הלחצים שהופעלו מארגונים אסלאמיים ממשלת סודאן העמידה לדין את טהא, הוא נעצר לימים אחדים, עיתונו נסגר לשלושה חודשים והוטל על העיתון לשלם קנס בגובה של כמה אלפי דולרים אמריקאיים (התל"ג לנפש בסודאן עומד על כ-2,000 דולר לשנה).

בשעה שנערך משפטו של מוחמד טהא, אלפי אנשים התגודדו מחוץ לכותלי בית-המשפט וקראו לעבר השופטים להטיל עליו עונש מוות בשל פגיעה באיסלאם ובנביא מוחמד. מנגד, טהא פרסם פעמים רבות דברי הסבר על כך שהוא הוטעה וכי פרסום הספר נעשה, כנראה, על-ידי "פרובוקטור ציוני". כל דברי ההסבר האלה לא הועילו לו, ושמו לא ירד מרשימת "הכופרים שדמם מותר". שמו של טהא, ברשימת "הכופרים שדמם הותר" התנוסס לצד שמותיהם של אנשי-רוח אחרים שעוררו את זעמו של הציבור המוסלמי בשל דבריהם נגד האיסלאם ונביאו.

ההתנכלויות למוחמד טהא המשיכו גם לאחר המשפט וגם לאחר דברי ההסבר שנגעו לפרסום המאמרים שעוררו את כל המהומה הדתית והפוליטית במדינה. במרס 2006, בניין המערכת של העיתון אל-וויפאק הוצת ועלה באש. בעקבות ההצתה נגרם נזק כבד לבניין.

רצח בשיטת אל-קעידה
מייד לאחר שהתגלתה גופתו כרותת הראש של מוחמד טהא ב-6 בספטמבר, הועלתה סברה כי המעשה בוצע בידי ארגון סודאני בהשראתו של ארגון אל-קעידה במטרה לייבא לסודאן את שיטותיו האכזריות של אל-זרקאווי בעיראק. אל-זרקאווי היה מבכירי ארגון אל-קעידה עד שחוסל ביוני 2006 בידי כוחות אמריקאים. במילים אחרות, מוחמד טהא היה "מועמד נוח" דרכו הועבר מסר פוליטי ודתי חד-משמעי לכל מוסלמי המעלה בדעתו לחרוג מהזרם הכללי של האיסלאם הרדיקלי.

--

ספר מומלץ: יהודית רונן, סודאן במלחמת אזרחים - בין אפריקאיות, ערביות ואסלאם. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל-אביב, 1995.