כאשר התפוצצה מכונית התופת בדמשק ב- 26 בספטמבר 2008 הצמרת השלטונית של סוריה מצאה את עצמה פעם נוספת מופתעת, פגועה, נעלבת אך בעיקר מפוחדת, שכן האירוע הקשה הזה הצטרף לשרשרת אירועים ביטחוניים קשים שעברו על סוריה מאז שהופצץ הכור הגרעיני בדיר אל-זור ב-2007. בהתאם להערכות השונות המתקיימות בסוריה, לאור המשברים האחרונים, משהו יסודי השתבש בתחושת הביטחון השוררת בקרב הצמרת המדינית והביטחונית של המדינה.

לאור לקחי המלחמה האחרונה בלבנון, הצבא הסורי עובר שדרוג מקיף ורציני תוך כדי שימת דגש על יכולות אנטי-טנקיות ומערך טילים מקיף לטווחים שונים המכסים את כל שטחי מדינת-ישראל. זו מערכת הגנתית בעיקרה, אך גם עם יכולות גמישות לעבור למערך התקפי. הריסתו של הכור הגרעיני "אל-קיבאר" חשפה פעם נוספת את נקודות-התורפה העיקריות של המערך הצבאי והביטחוני של סוריה, שכן העברת המידע לגורמים בכירים הייתה לקויה מיסודה שגרמה לשרשרת טעויות צבאיות ומדיניות כאחד. שני הגופים המודיעיניים החזקים במדינה הסורית - המודיעין הצבאי והמודיעין של חיל-האוויר - לא עמדו במבחן התוצאה, שכן בדומה לשאר הגופים הרשמיים הקיימים במדינה, הם טרודים במאבק העיקש של שיירי השררה שעוד נותרו בסוריה לאור שליטתה המוחלטת של משפחת אסד ומקורביה.

המאבק הפנימי והחיצוני הוא מר ונמהר, ומלווה בקורבנות רבים, ודומה הוא כי לא נותרה מהמורה אחת שבשאר אל-אסד הצליח לדלג מעליה מבלי להותיר סימנים מרשיעים למעשי ידיו הנמהרים. "המשחק המדיני" עם ישראל מעניק לו לגיטימציה בינלאומית, לפי-שעה, אך המשחק הכפול של בשאר אל-אסד נועד בראש ובראשונה להעניק לו זמן יקר כדי להציב את שלטונו בעמדה צבאית ומדינית נוחה יותר בעתיד הן כלפי המערב, הן כלפי ישראל ובעיקר כלפי לבנון. הדיון על רמת-הגולן הוא רק החכה שבאמצעותה סוריה רוצה לדוג את הדג השמן יותר והמזין הרבה יותר.

לסוריה יש דפוס פעולה קבוע וידוע מראש: לגייס בעלי-ברית שונים ומשונים, ולאחר מכן לזנוח אותם לחסדי אחרים לאחר שסיימו לבצע את תפקידם הזמני בהתאם לאינטרסים שנועדו לשמר, בכל מחיר, את המשך שלטונה של העדה העלווית. כאשר התפוצצה מכונית התופת בדמשק ב- 26 בספטמבר באזור המכונה "בגדאד הקטנה", התפרסמו השערות שונות ומגוונות בכלי התקשורת הבינלאומיים על המניעים למעשה. פירוט הספקולציות אינו חשוב כרגע, אולם מגוון ההשערות שנזרקו לחלל האוויר מאז האירוע, חשפו את הגורמים הרבים שיש להם חשבון ארוך עם השלטון העלווי של משפחת אסד.

בדרך כלל, לאופוזיציה הסורית היושבת בחו"ל יש הסבר קבוע לכל דבר המתרחש בסוריה המתבטא במשפט הקסם: "מאבקים פנימיים ושלטון קורס". התמונה הכללית מעט יותר מורכבת, בניגוד למשאלות-הלב של האופוזיציה הסורית המפציצה את התקשורת הבינלאומית בתסריטים קונספירטיביים מבית מדרשו של במאי הוליוודי מוכשר. בשלב זה, האופוזיציה הסורית בחו"ל מאוחדת במטרותיה נגד המשטר העלווי. אולם, מרבית הגורמים הפועלים במסגרתה ממתינים גם הם לשעת-הכושר כדי לסגור את חשבון הדמים ההיסטורי השורר ביניהם עוד משנות ה-60 של המאה הקודמת. מצבה של האופוזיציה בתוך סוריה עצמה קשה הרבה יותר עד בלתי נסבל. תקצר היריעה מלפרט מה עבר על מאות אנשיה רק בשנה האחרונה שחלקם נחטפו לאור היום והוצאו להורג באין-מפריע בעזרת שתיקתם של גורמים בינלאומיים.

המעבר המהיר מבעלי-ברית לאויבים מרים נטוע היטב בתרבות הפוליטית הערבית, ובמיוחד בזו הסורית. פיצוץ מכונית התופת בדמשק רק הדגים את העניין הקשה והסבוך הזה שהוא פרי התרבות הפוליטית הערבית שסוריה שיכללה אותו לדרגת אמנות. במשך שנים רבות המודיעין הסורי העניק, בהתלהבות חסרת-רסן, הכשרה מעשית מקיפה לקבוצות וארגונים שונים בהרכבת מכוניות תופת, בהכנת מטענים, בהתנקשויות ובחיסולים לאור היום. אין זה מפתיע שחלקם יפנו דווקא נגד מי שהיו בעלי-בריתם, עד לא מזמן, לאור המשחק הכפול והמתעתע של סוריה לאורך שנים האחרונות.

מי שהצליח להחדיר לדמשק מכונית תופת הנושאת בתוכה 200 ק"ג חומר-נפץ, מאותת באופן פומבי שהוא יכול גם להגיע עד לנשיא עצמו.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "סוריה - לתעתע בכולם ולהישאר בחיים", מגזין המזרח התיכון, 4 באוקטובר 2008.