לפני כ-10 שנים, ב-1997, פרופ' ברי רובין פרסם מאמר מקיף על הזרמת ידע וטכנולוגיה צבאית בלתי-קונבנציונאלית מצפון-קוריאה למדינות אחדות במזרח-התיכון. באותה עת נטלתי חלק באיסוף המידע לקראת כתיבת המאמר שהתפרסם בכתב-העת MERIA. המאמר סוקר בהרחבה את הקשר בין צפון-קוריאה לבין המדינות הרדיקליות במזרח-התיכון (כולל מצרים), והוא מהווה בסיס מצוין להבנת ההתפתחויות האחרונות הקשורות לסוריה ואיראן.

מזה שנים אחדות פועל בסוריה כור "מניאטורי" בהספק של 30 קילו-וואט שנרכש בעזרת סין. הכור נמצא בדיר אל חג'ר דרומית לעיר דמשק, והוא מייצר איזוטופים בודדים בלבד. לשם המחשה - הכור המחקרי הישראלי, בנחל שורק, פועל בהספק של חמישה מגה-וואט. למרות מאמציה של האופוזיציה הסורית להסב את תשומת-הלב הבינלאומית לפעילותו של הכור בדיר אל-חג'ר, זו אינה הבעיה המרכזית, אלא מה שנעשה במחוז דיר אל-זור, המהווה מרכז תעשייתי חשאי של סוריה בשיתוף פעולה הדוק של איראן וצפון-קוריאה. כך למשל, שר התעשייה הסורי מסר לאחרונה כי איראן תשקיע בסוריה כ-10 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות. (ויחד עם זאת, אסור להתעלם ממאמציה הכנים של סוריה להפוך למדינה תעשייתית ותיירותית, שכן בתוך עשור או קצת יותר יאזל לחלוטין הנפט באדמתה).

כך או כך, קיימים בסוריה הרהורי חרטה על הפרסום הרב שהיא העניקה לאירוע שהתרחש בתחומה, שכן הוא הציב אותה במוקד ההתעניינות הבינלאומי  שהביא לחשיפת הקשרים הדוקים בין צפון-קוריאה לסוריה ולאיראן. יתרה מזאת, שתיקתה של ישראל חשפה עוד יותר את בדידותו של המשטר העלווי הן בזירה הבינערבית והן בזירה הבינלאומית גם יחד.

על-פי אחת הסברות צפון-קוריאה העבירה כמות ניכרת של פלוטוניות לסוריה. גורמי הערכה בארה"ב מציינים שלצפון-קוריאה אין הסבר מניח את הדעת לחסרונם של 26 ק"ג פלוטוניום, שרובו כנראה הועבר לסוריה למתקן שהופצץ בדיר אל-זור (פרויקט "אל-קיבאר").

==

עידכון: ב-25 באפריל 2008, ה-CIA הציג לקונגרס האמריקאי סרט וידאו על הכור הסורי שהופצץ.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "תוכנית הגרעין הסורית", מגזין המזרח התיכון, 15 בספטמבר 2007.