מאז מלחמת לבנון השנייה ארגון חיזבאללה והעומד בראשו, חסן נסראללה, עומדים בפני דילמה כפולה: איך לשקם את הארגון לאחר המלחמה ובמקביל לכך לשפר את מעמדו הציבורי לאור הנזקים העצומים שנגרמו ללבנון בעקבות המלחמה שנפתחה ביוזמתו של נסראללה.

עם שוך הקרבות בין ישראל לחיזבאללה, הארגון החל בשיקום צבאי אינטנסיבי ובשיקום איטי של האוכלוסייה השיעית שספגה מכה כואבת מידי ישראל.  במהלך השנתיים האחרונות, נסראללה ניהל מסע תעמולתי במטרה לפאר ולהלל את הישגיה של המלחמה, וכדי להטמיע בציבוריות הלבנונית  שחיזבאללה ניהל מלחמה למען כלל המדינה הלבנונית על שלל עדותיה הרבות.

מעטים מהלבנונים קנו את טענותיו של נסראללה, אך התרבות הפוליטית הכלל-ערבית אינה מאפשרת בדרך-כלל להטיח ב"מנהיג" האשמות ישירות או לבקש ממנו דין-וחשבון מלא על מעשיו ומחדליו. הביקורת נאמרת, אך היא אינה הופכת את המילים למעשים אופרטיביים מובחנים. הסיבה לכך היא, בין היתר, שמאחורי כל מנהיג הטוען-לכתר יש קופת-שרצים מרשימה - ולבנון מהווה בסך-הכל מיקרוקוסמוס של העולם-הערבי גם במקרה הזה ובמקרים רבים נוספים.

כאמור, העילה לפרוץ הקרבות האחרונים הייתה מערכת-התקשורת שחיזבאללה פרש בלבנון. המערכת זו קשורה ישירות לסוריה ומשם לאיראן. השליטה המעשית על שדה-התעופה הבינלאומי של ביירות הייתה בידי חיזבאללה. שליטה כזו מעניקה לו חופש-פעולה מלא לעסוק בהברחות נשק המיועדות לחיזבאללה בלבד. דרישתה של ממשלת סניורה לפרק את המערכת-התקשורת ולפטר את גנרל ופיק שקייר שניהל את המערך הביטחוני בשדה-התעופה, גרמו לראשי חיזבאללה להפעיל את כוחם כדי להבהיר לממשלה הלבנונית, בראשותו של פואד סניורה, מיהו בעל-הכוח האמיתי במדינה הלבנונית השברירית.

מה קרה להצהרות הלוחמניות של האגף האנטי-סורי בלבנון

עד לשעות הערב של יום ראשון (11 במאי 2008) נמנו כ-50 הרוגים ברחבי-לבנון וכ-200 אנשים נוספים נפצעו. במהלך היום פרצו קרבות בין אנשי ואליד ג'ונבלט לבין אנשי חיזבאללה בהר-הלבנון. תחנת הטלוויזיה "אל-מוסתקבל" של משפחת אל-חרירי עדיין לא שבה לשדר. למרות מה שנמסר בכלי התקשורת הערביים, אנשי חיזבאללה ממשיכים להפגין נוכחות בשכונות הסוניות. קרבות פרצו גם בעיר טריפולי הנחשבת לעיר פרו-סורית. למעשה, ניתן לציין, כי הסונים תושבי ביירות המומים לחלוטין מהקלות בה פעלו אנשי חיזבאללה. וכאן נשאלת השאלה: לאן נעלם הכוח החמוש של העדה הסונית?

על-מנת לשמור על כוחו של חיזבאללה וחימושו לקראת הבאות, נסראללה נשבע לעם הלבנוני כי נשקו לא יופנה לעבר הלבנונים. על בסיס ההנחה התמימה הזו, התפרקו מנשקן מרבית המליציות העדתיות. סמיר ג'עג'ע (נוצרי אנטי-סורי) ומישל עאון (נוצרי פרו-סורי) פירקו את המליציות החמושות שלהם. על סמך הצהרתו של נסראללה, העדה הסונית עסקה בעיקר במסחר, בכלכלה ובשיחוד גורמים פרו-סוריים כדי להתמקד בעשיית רווחים למען עצמם וגם למען לבנון.

הדרוזים המונהגים בידי ואליד ג'ונבלט האנטי-סורי, עסקו בעיקר בשמירה הדוקה על מנהיגם מפני התנקשות בידי גורמים הנאמנים לסוריה ולאיראן. סביר להניח שהדרוזים עסקו גם באיסוף נשק לשעת הצורך. על-פי מקור לבנוני בר-סמכא, ג'ונבלט יכריז על קנטון דרוזי בהרי השוף אם לבנון תעמוד בפני התפוררות. רמיזות לכך, נמסרו פעמים אחדות בעבר מפי מקורביו. לאור מה שהתרחש בימים האחרונים, אנו נהיה עדים להקמתן של מליציות סוניות חמושות כדי לא להשאיר את העדה הסונית חשופה לגחמות הצבאיות של נסראללה כפי שאירע לאחרונה.

כ-40 אחוזים מחיילי הצבא הלבנוני החלש מורכב מבני העדה השיעית. מפקד הצבא הלבנוני, מישל סולימאן (המרוני), ער לכוחו של חיזבאללה ולמעמדה של סוריה בלבנון. סולימאן עדיין מבקש להיות נשיא לבנון, ולכן הוא לא הפעיל ולא יפעיל את כוחות הצבא נגד פעילי חיזבאללה.

לאור כל זאת, מה שנותר למנהיגים הנוצרים והסונים לעשות בימים אלה הוא לעסוק בדיבורים ולנסות להשיג תמיכה כלל-ערבית ובינלאומית. לכל ברור, שבלבנון התפתח עימות סוני-שיעי בעידודן ובתמיכתן המעשית של סוריה ואיראן. במילים אחרות, המדיניות האמריקאית שהתגבשה בידי הנשיא ג'ורג' בוש וקונדוליזה רייס ספגה מפלה נוספת במזרח-התיכון. מרבית כלי התקשורת הערביים לא היססו לבטא את מצוקתם לנוכח האיום השיעי על הסדר המוסלמי-סוני במזרח-התיכון בשל האירועים האחרונים בלבנון. התברר פעם נוספת, ובאופן ברור וגלוי לעין, כי הנשק שבידי חיזבאללה אינו מופנה כלפי ישראל כמובטח, אלא הוא מופנה לעבר ליבו של העולם-הערבי הסוני. זהו מסר חד כתער לכל אחד ואחד ממנהגי המדינות הערביות הסוניות באזור.

הסיבוב המלחמתי הנוכחי עדיין נמצא בעיצומו. אולם, לכל הגורמים הלבנוניים והבינלאומיים ברור לחלוטין שלחיזבאללה יש זכות ווטו על עתידה וגורלה של לבנון - זו הנמצאת במחצית הדרך לשיקומה ממלחמת-אזרחים שפוררה בעבר את המדינה לרסיסים והביאה להגלייתם של רבבות אזרחים. סביר להניח שחיזבאללה לא ישבור את הכלים בלבנון בבת-אחת, אך הוא יביא לקריסתה של המדינה הלבנונית על-ידי כירסום איטי ומתמשך במוסדותיה - עד שהעדה השיעית תקבל את המקום הראוי לה במדינה על-פי תכנונו של נסראללה.