לבנון היא מיקרו-קוסמוס של העולם-הערבי על שלל הקבוצות הדתיות ועדתיות שבו. לבנון אף שימשה, ועדיין משמשת, זירה למאבק בין המדינות הערביות השונות ואף בקרב מדינות מערביות אחדות. לבנון השברירית - זו המנסה להשתקם ממלחמת אזרחית ארוכה וקשה - ספגה מהלומה נוספת כאשר נודע ב-21 בנובמבר על רציחתו בידי מתנקשים של פייר ג'ומייל שכיהן כשר התעשייה בממשלתו של פואד סניורה הסוני.

פייר ג'ומייל, בן העדה הנוצרית, היה בנו של נשיא לבנון לשעבר אמין ג'ומייל, ואחד מהנציגים הצעירים והמבטיחים של לבנון המתחדשת. ג'ומייל היה חבר באיגוד "כוחות 14 במרס" שחרט על דיגלו את ההתנגדות לכל מעורבות של סוריה בלבנון - אם בצורה ישירה ואם באמצעות שליחים כדוגמת חיזבאללה. הרקע לאירועים האחרונים בלבנון נוגע ישירות להחלטת האו"ם להקים בית-דין בינלאומי לחקירת רצח נשיא לבנון שלעבר, רפיק אל-חרירי.

תגובת חיזבאללה להחלטת האו"ם
בהודעה דרמטית שפרסמו המפלגות השיעיות העיקריות בלבנון - אמל וחיזבאללה - הן הכריזו, ב-11 בנובמבר 2006, על פרישתן מהממשלה הלבנונית בראשותו של פואד סניורה הסוני. על-פי החוקה הלבנונית שגובשה בעמל רב, כל ממשלה לבנונית עליה לכלול גם נציגים שיעים על-מנת לקבל לגיטימציה חוקית לפעול, ולהנהיג את המדינה בנוחות פוליטית ככל-האפשר. הודעה מפתיעה זו, גרמה לשרשרת תגובות מכל גוני-הקשת הפוליטית, שחלקם אף הביעו חשש מפני פריצתה של מלחמת אזרחים נוספת בלבנון, בשל היריבות המסורתית בין העדות השונות המרכיבות את החברה הלבנונית.

יום לפני הודעת הפרישה של המפלגות השיעיות, האו"ם העביר לממשלת לבנון את הצעתו להקמת בית-דין בינלאומי שישפוט את המעורבים בתכנון ההתנקשות בראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, שנרצח בפברואר 2005. בדו"ח ביניים שפורסם לפני חודשים אחדים בנוגע לרצח אל-חרירי, הועלו חשדות נגד בכירים סוריים שלכאורה היו מעורבים בתכנון הרצח. הצעתו האחרונה של האו"ם להקים בית-דין שיכלול שופטים לבנוניים ובינלאומיים, החרידה את סוריה בשל האשמות שהוטחו לעברה מאז הרצח.

בשל המצב החדש שנוצר עם התפטרותם של השרים השיעים, מנהיגי העדה השיעית קראו לקיים בחירות חדשות ולהקים ממשלה חדשה. לצד קריאה זו, נשלחו איומים מרומזים כלפי העדות האחרות בלבנון החוסמות את השתלטותה של העדה השיעית על לבנון. אחד מבכירי חיזבאללה הצהיר בעקבות המשבר כי "אנחנו יכולים לחולל הפיכה בלבנון ולהשתלט עליה, אולם איננו רוצים בכך".

חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, טען מול אלפים מתומכיו כי פרישתם של השרים השיעים ממשלת סניורה תביא לנפילתה, ולהקמתה של "ממשלה נקיה" יותר. יתרה מזאת, נסראללה אמר בפני נאמניו ש"אל להם לחשוש ממלחמת אזרחים חדשה בלבנון". הצהרה זו, הראתה בעליל כי נסראללה החליט להמר פעם נוספת על גורלה של לבנון כפי שהתרחש בעת חטיפת 2 חיילי צה"ל ב-12 ביולי 2006 שגרמה לפריצתה של מלחמת לבנון השניה. נסראללה וסוריה זקוקים להישג פוליטי מרשים ככל האפשר על-מנת לשקם את תדמיתה של העדה השיעית, ולשקם את אחיזתה של סוריה בלבנון שניזוקה קשות בעקבות המלחמה. יתרה מזאת, הישג פוליטי כזה נועד ליצור איזון פוליטי שישחק הן לטובת סוריה והן לטובת חיזבאללה - כפי שהיה לפני המלחמה - ובכך למנוע גם את הקמתו של בית-הדין הבינלאומי שיחקור את רצח אל-חרירי.

רצח פייר ג'ומייל כתמרור אזהרה
ממשלת לבנון של פואד סניורה התעלמה מהאזהרות שהוטחו לעברה מכיוון חיזבאללה ומכיוונה של סוריה והיא החליטה לקדם את החלטת האו"ם על הקמת בית-הדין הבינלאומי לחקירת רצח אל-חרירי. כמו כן, במועצת הביטחון של האו"ם עתיד להתקיים בעוד ימים אחדים סבב שני של החלטות העשויות לזרז את הקמתו של בית-דין כזה. לפיכך, סוריה ובעלי-בריתה בלבנון הרגישו כי הקרקע נשמטת מתחת לרגליהם למרות כל מאמציהם למנוע זאת.

מאז רצח אל-חרירי בפברואר 2005, התרחשו התנקשויות רבות בפוליטיקאים, באנשי-רוח ובעיתונאים לבנונים שהיו ידועים בהתנגדותם למעורבותה של סוריה בלבנון. המיוחד במקרה של פייר ג'ומייל שהוא נרצח באמצעות ירי בידי מתנקשים, ולא באמצעות מטען-חבלה שהוטמן במכונית או לצד הדרך. מיד לאחר הרצח, הודיע ארגון המכונה "הלוחמים למען אחדות ארץ אל-שאם (סוריה הגדולה) וחירותה" כי הוא נוטל אחריות לרצח פייר ג'ומיל. בהודעה שנמסרה לתקשורת הלבנונית נכתב כך: "אללה הנחיל לנו הצלחה גם היום בחיסולו של הסוכן פייר ג'ומייל, שהיה אחד מאלה שלא הפסיקו לפלוט את הרעל שלהם נגד סוריה ונגד ההתנגדות, ללא כל בושה וחשש. זהו גורלם של הבוגדים, הסוכנים והשכירים אשר אינם נרתעים מלזלזל באחדות לבנון, בחירותה, בשלומה ובעתידה, וזאת למען האינטרסים של האויבים... הורדנו את הסוכן פייר ג'ומיל מרשימת מטרותינו - ובמוקדם או מאוחר נגמול גם ליתר הסוכנים". (התרגום באדיבות ממר"י).

התגובות לרצח ג'ומייל
הרצח גרם לזעזוע קשה בקרב הלבנונים ואף בקרב מדינות מערביות אחדות. צרפת רמזה שסוריה היא שאחראית לרצח. שרת החוץ הבריטית, מרגרט בקט, גינתה את הרצח במילים קשות והוסיפה: "אנו כבר מיואשים, יש כבר מספיק בעיות בעולם כיום". ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, אמר כי הרצח "מדגיש שוב את הצורך החיוני לאסטרטגיה לכל המזרח התיכון, שתתמוך באלה שבעד דמוקרטיה ובעד פתרון סכסוכים בכל מקום". תת-מזכיר המדינה האמריקני, ויליאם ברנס, כינה את הרצח כ"פעולת טרור והפחדה", וכי "זהו חלק ממסלול מצער של אלימות וחיסולים בהיסטוריה הפוליטית של לבנון ב-40 השנים האחרונות... זה מצער מאוד לראות מישהו, מנהיג צעיר כמוהו שהקדיש את חייו לשירות הציבורי, נורה למוות". סעד אל-חרירי, יו"ר סיעת הרוב בפרלמנט הלבנוני ובנו של ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי, הגיב על הרצח במילים האלה: "הסורים רוצים לרצוח כל אדם חופשי ולחדש את סדרת הרציחות שהם הבטיחו".

לבנון - סיכונים לצד סיכויים
רציחתו של פייר ג'ומייל מראה בעליל כי לבנון חשופה לכוחות צנטריפוגליים המאיימים לפורר את המדינה לעדותיה השונות, שחלקן מנהלות מאבק בינן לבין עצמן כבר עשרות שנים. לצד הסכנה בהתפוררות הסדר הלבנוני שהושג בעמל רב, קיים סיכוי לאיחוד השורות כפי שאירע לאחר רציחתו של רפיק אל-חרירי בפברואר 2005 שהיווה זרז ליציאתו של הצבא הסורי מלבנון חודשים אחדים לאחר מכן. המאבק בלבנון משקף היטב את המאבק בין הסונים לשיעים במזרח-התיכון בעידודה הבוטה של איראן - זו אותה איראן המנסה להשיג יכולת גרעינית במטרה להפוך למעצמה אזורית כדי להטיל את מרותה על שאר מדינות-ערב המתונות והפרו-מערביות כדוגמת סעודיה, מצרים וירדן.

בעקבות הרצח, לבנון ספגה מהלומה. אך קיים סיכוי שבעזרת הכוחות הדמוקרטיים במדינה ובעזרת תמיכה בינלאומית ישירה מצד מדינות מערביות כדוגמת צרפת בריטניה וארה"ב, לבנון תצליח לצאת גם מהמשבר הזה ולקיים אורח-חיים פוליטי תקין. שכן, הצלחה בלבנון תקרין על הסביבה האזורית כמו על הסכסוך הערבי-ישראלי, על היחסים בין השיעים לסונים ועל היחסים בין הנוצרים למוסלמים המאכלסים את המרחב המזרח-תיכוני.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "רצח פייר ג'ומייל מזעזע את לבנון", מגזין המזרח התיכון, 23 בנובמבר 2006.

שיתוף בפייסבוק