גורמים ישראלים המעורים היטב בפרשת החייל החטוף (גלעד שליט) טוענים כי מי שתכנן את המעשה היה חאלד משעל המוכר לציבור בישראל, בעיקר מאז ניסיון ההתנקשות הכושל שנעשה בידי סוכני המוסד בספטמבר 1997. חאלד משעל, היושב בדמשק, מכהן כראש "הלשכה המדינית" של החמאס. מאז חיסולו של אחמד יאסין ב-22 במרס 2004, חאלד משעל הפך לאישיות החשובה בתנועת החמאס.

חאלד משעל נולד ב-1956 בכפר סילוואד השוכן צפונית לרמאללה בקרבת הישוב עפרה. ב- 1967 משעל עבר להתגורר בכווית עד 1990. לאחר מכן, הוא עבר לירדן עד שגורש משם ב-1999 בידי עבדאללה השני מלך ירדן - בנו הבכור של המלך חוסיין. מאז, חאלד משעל מתגורר בדמשק ופועל תחת המטריה הסורית בעידודם הקולני של איראן וארגון החיזבאללה.

מאז שחאלד משעל עבר להתגורר בסוריה, הוא מנהל את הפעילות של החמאס בשטחים ביד רמה ובעזרת מימון סורי נדיב. הפרדוקס הוא, שמשעל פועל כראש תנועה אסלאמית קיצונית במדינה שהוציאה גזר-דין-מוות על אנשי "תנועת האחים המוסלמים" הפועלים בתחומה. על-פי החוק הסורי - חוק מספר 49 - יש להטיל גזר-דין-מוות על כל מי שמשתייך ל"תנועת האחים המוסלמים". משטר הבעת' החילוני אינו מתיר כל פעילות אסלאמית קיצונית בתחומי סוריה, ושירותי-הביטחון מנהלים מעקב צמוד אחרי פעילים כאלה גם מחוץ לתחומי סוריה עצמה. הטבח בעיר אל-חמה, בפברואר 1982, היה שיאו של הדרמה שהתחוללה בין משטר הבעת' לבין "תנועת האחים המוסלמים". בעקבות הטבח, רבים ירדו למחתרת ועוד רבים אחרים עזבו את סוריה לצמיתות. אחדים מראשי "תנועה האחים המוסלמים" חיים כגולים פוליטיים באירופה בחסותן של מדינות אירופאיות אחדות, בעיקר בחסותה של צרפת. בשנות ה-80 ניסו כמה גופים אופוזיציוניים סוריים הפועלים באירופה, הן ארגונים חילוניים והן ארגונים אסלאמיים, להקים תנועה משותפת בשם "הברית הלאומית לשחרור סוריה", שמטרתה היתה להפיל את משטרו של אסד האב. כיום ישנו גוף אופוזיציוני חדש, הפועל מבריסל, המאגד בתוכו ארגונים אסלאמיים וארגונים חילוניים, בראשותו של סגן-הנשיא לשעבר עבד אל-חלים חדאם.

מה רוצה חאלד משעל?
יהיו מי שיגידו כי אביו הרוחני של משעל הוא אחמד יאסין. משעל בוודאי שלא יכחיש זאת. אך, אביו הרוחני האמיתי של חאלד משעל הוא יאסר ערפאת, ממנו הוא מקבל השראה פוליטית ופועל לפיה ללא ליאות. למשעל יש אולי זיכרון עמום מתקופת ילדותו בגדה, כשם שערפאת טען ללא הרף כי הוא פליט יליד העיר ירושלים, בעוד שלמעשה הוא נולד בקהיר.

את חאלד משעל לא מעניין מצבו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) או ראש-הממשלה איסמעיל הנייה, שלכאורה נחשב לאחד מבניה הבכירים של תנועת החמאס. משעל שולט על כל תנועות הכספים של ארגון החמאס, ולמעשה כל ההחלטות חייבות לעבור דרכו והן מתקבלות רק באישורו. הפעילים בשטח הסרים למרותו מוציאים לפועל כל החלטה, קטנה כגדולה, ללא התחשבות במצבם הפוליטי של המנהיגים המקומיים, כשם שערפאת, בזמנו, לא התעניין בגורלה של המנהיגות המקומית או במצבה האמיתי של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים. לכן, חאלד משעל הפך עם הזמן לבעיה פלסטינית יותר משהפך לבעיה ישראלית בעיקר לאחר האירוע בכרם-שלום. ויחד עם זאת, זה לא פותר את ישראל מלהתמודד עם בעיה זו שתלך ותגדל ככל שמרותו בשטחים תגבר. חאלד משעל רוצה לחזור לשטחי הרשות הפלסטינית, בתנאיו הוא, כמנצח ולא כמנהיג מקומי בלתי-נחשב התלוי בחסדיהם של ראש הממשלה הנייה או בנשיא מחמוד עבאס.

הכוחות הצנטריפוגליים
חאלד משעל פעל ללא ליאות בשנים האחרונות להקים גוף-צבאי בגדה וברצועה שיסור למרותו בכל עת שיחפוץ. כך למשל, לפני שבועות אחדים נעצר איברהים חמאדה שתפקידו היה לגייס מתאבדים רבים ככל האפשר שיפעלו על-פי הוראה מדמשק. זאת ועוד, כשנודע לפעילי החמאס בגדה על חטיפת החייל, הם יצאו לרחוב בגלוי כדי להפגין את שמחתם, וזאת לאחר כשנה שהם לא ערכו הפגנת-כוח כזו ברחבי הגדה.

התרבות הפוליטית הפלסטינית אינה שונה בהרבה מהתרבות הפוליטית המאפיינת את רובו של העולם-הערבי. הבעיה נותרה כשהייתה עוד מראשית התנועה הלאומית הערבית, דהיינו כוחות צנטריפוגליים רבים מושכים את חברה הערבית לכיוונים שונים ומנוגדים ברוב המקרים. בעיה זו נוצרה בשל שתי סיבות עיקריות:

א. בעיית הזהות: דהיינו התנגשות בין הלאומיות האזורית (המדינה), לבין הזהות כאומה (ערבית), ושניהם מתנגשים עם הזהות הדתית (האסלאמית).

ב. גיבוש לאומי: מעבר לרעיון הלאומי, לא הונחו יסודות חברתיים, פוליטיים וכלכליים כדי ליצור מוקדי זיקה של החברה בכללותה, ובכך לעצב את ההתנהגות הפוליטית של האוכלוסייה. במילים אחרות, כשאין זיקה כזו, אין כל מחויבות של החברה לפעול על-פי קו פוליטי מוגדר.

כשיאסר ערפאת פעל כראש הרשות הפלסטינית הוא הבין הבעיות האלה היטב. לכן, הוא סרב בכל-תוקף להתעסק בבנייה של "אומה פלסטינית" בשטחי הרשות, שכן ערפאת כחילוני חשב על מדינה דו-לאומית במקרה הטוב, עם זיקה הדוקה לירדן מתוקף היותה בעלת רוב פלסטיני. הכאוס הפוליטי היה בן בריתו של ערפאת כשם שכאוס צבאי עם ישראל בונה בימים אלה את חאלד משעל כמנהיג פוליטי בעל יומרות אזוריות. אלא, שהממד הדתי המתלווה לחאלד משעל מעניק ליומרות אלה עומק שכדאי להתחשב בו הרבה יותר ממה שעשינו בתקופתו של ערפאת. הפרדוקס הוא שהרטוריקה הערבית מטיפה להקמת מדינה עצמאית, אך בפעול המנהיגות הלאומית חותרת לא הרף כדי למנוע זאת, על-ידי הקמת כוחות צנטריפוגליים מנוגדים שיחתרו תחת המטרה הנראית כמטרה משותפת, לכאורה, של כל הפלסטינים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הפרדוקס הפלסטיני - חאלד משעל כמשל", מגזין המזרח התיכון, 4 ביולי 2006.