ב-23 ביולי 1952 התבצעה הפיכה צבאית במצרים שהביאה לסילוקו של פארוק הראשון, מלך מצרים. "תנועת הקצינים החופשיים", בהנהגתו של קצין מצרי צעיר בשם גמאל עבד אל-נאצר, שינתה ללא הכר את המדינה המצרית ואת המזרח התיכון כולו במהלך עשרות השנים האחרונות. אחת מהתוצאות הללו באה לידי ביטוי בולט ב-3 ביולי 2013 עם הדחתו של הנשיא מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, שכיהן בתפקידו במשך שנה אחת בלבד. יום אחד לאחר הדחתו של מורסי, הושבע לנשיא זמני של מצרים עדלי מנסור, בן ה-68 - שהחל את כהונתו כנשיא בית-המשפט העליון רק לפני ימים אחדים. מצרים חוזרת פעם נוספת לנקודת-ההתחלה עם בעיות כלכליות וחברתיות קשות מנשוא ועם פילוג אידיאולוגי העלול לדרדר את המדינה למלחמת-אזרחים בסגנון המזרח-תיכוני המוכר. סביר להניח שקציני הצבא הבכירים של מצרים אינם רוצים לנהל את המדינה המצרית באופן ישיר, אלא הם מעוניינים לשמור על מעמדו הבכיר של הצבא, בעיני האזרחים, האחראי בין היתר על כ-25 אחוזים מהתוצר-הלאומי-הגולמי (תל"ג) של מצרים.

הצבא המצרי אינו רק גורם ביטחוני משמעותי, אלא הוא גם מנהל מערכת כלכלית ענפה המתבטאת בניהול של מאפיות צבאיות ותעשיות זעירות המספקות מוצרי יסוד ואף מעניקות מקומות עבודה במדינה מוכת-האבטלה. קציני הצבא של מצרים יכתיבו את הקצב של השינויים הפוליטיים והכלכליים של המדינה המצרית באופן הדרגתי עד לביסוסה של מערכת פוליטית שתהא מוסכמת על מרבית הצדדים הפוליטיים הפועלים במדינה. מה שהתחולל במצרים ביולי 2013, מעורר את תקוותם של אזרחים רבים החיים תחת משטר אסלאמי אלים ואכזרי במרחב כולו. אין תימה איפה, שהאירועים במצרים מהדהדים בעוצמה רבה בעזה, בטורקיה, באיראן, בסודאן ובמקומות רבים נוספים.

תנועת "האחים המוסלמים" במצרים מרגישה, בימים אלה, פגועה ומקופחת בשל ההדחה האכזרית והמעליבה. גם הפגנות השמחה של ההמון המצרי לנוכח ההדחה של מורסי נתפסת כמעשה מעליב מאין כמוהו. הקריאות הרבות מצד המפגינים על היותו של מוחמד מורסי "טרוריסט" מכתיבים למעשה את ההתנהגות של ראשי הצבא כלפיו בשבועות הקרובים. ועם כל זאת, אם לא יהיה לתנועה ייצוג הולם כלשהו במערכת הפוליטית החדשה שתתגבש בשבועות הקרובים, או אז תונח התשתית האידיאולוגית לבצע פיגועי טרור נגד מוסדות המדינה ונגד גורמים המזוהים עם השלטון החדש - כולל פרובוקציות בגבול עם ישראל. גם העדה הקופטית במצרים, המונה כ-10 מיליון מאמינים, עלולה לספוג את הזעם והתסכול של הגורמים האסלאמיים הרדיקאליים שתפסו אחיזה חזקה הציבוריות המצרית לאחר בחירתו של מורסי. כיום, בתחושה הפנימית של "תנועת האחים המוסלמים", קיימת הזדהות לטנטית עם האידיאולוגיה הטרוריסטית של אל-קאעידה. כאן, בעצם, טמונה הסכנה האמיתית לאחר הדחתו המעליבה של מוחמד מורסי. לא לחינם פרסמו דוברי אל-קאעידה, ב-2 ביולי 2013, הודעה המדברת על כוונתם לערוך התקפה כוללת נגד הצבא המצרי ונגד כל גורמי האופוזיציה הפועלים נגד מוחמד מוסרי.

לאור ההתפתחויות הדרמטיות במצרים, שוב אנו נתקלים בשרלטנות המנהיגותית של ארה"ב תחת שרביטו של הנשיא האמריקאי הנוכחי. ברק חוסיין אובמה נטה לחשוב שארה"ב יכולה להמר על "האסלאם המתון" של תנועת האחים המוסלמים במצרים כדוגמא ומופת לעמי האזור, ולא כך היה. מנגד, מוחמד מורסי נטה לחשוב ש"דמוקרטיה" מסתכמת בניצחון קל בבחירות בלבד, וזאת ללא התוכן החברתי, הדתי, הפוליטי והכלכלי המתלווה למערכת דמוקרטית וליבראלית הגונה ככול האפשר.

תחושתו של האזרח המצרי הייתה שמצרים החליפה משטר דיקטטורי אחד של חוסני מובארק בדיקטטורה שנייה של מוחמד מורסי האסלאמי. הדוגמה המעניינת הבאה תבהיר על מה מדובר: במשך שבועות ארוכים הסתובבו נשים מצריות אמיצות בחוצות בעיר קהיר והחליפו את ציורי הגרפיטי של אנשי התנועה אסלאמית בציורי גרפיטי המדברים על ליבראליזם, דמוקרטיה וזכויות נשים. לא פעם אחת, נתקלו הנשים האמיצות בתגובות אלימות מצד גברים אחדים שהתנגדו למעשיהן הפרובוקטיביים, אך לעיתים קרובות הן גם קיבלו סיוע מאזרחים שהבינו לאן חותר מוחמד מורסי במהלך שנה האחרונה מאז שהוא התמנה לנשיא המדינה המצרית. ריבוי התקיפות המיניות ומעשי האונס הפכו לעניין שבשגרה במצרים בשנה האחרונה כחלק מאידיאולוגיה שנועדה להדיר את הנשים כולן מהמרחב הציבורי בהתאם לרעיון האסלאמי הרדיקלי שמוחמד מורסי היה שותף לו מאז שהחלה כהונתו. במהלך ההפגנות נגד מורסי, היו עשרות תקיפות מיניות מעשי אונס של נשים מצריות שנטלו חלק באירועי המחאה.

האסלאם הוא הבעיה ולא הפתרון

מרבית המדינות הערביות שרויות, בדרגה כזו או אחרת, במצב של טרור, אלימות אתנית ודתית וקשיים כלכליים המעיבים על אורח-החיים של האזרח הערבי הממוצע. בשלושת הימים הראשונים של חודש יולי 2013 נהרגו בעיראק יותר מ-120 בני-אדם בפיגועי טרור קשים של ארגון אל-קאעידה. בחודשים אפריל-יוני 2013 נהרגו בעיראק יותר מ-2,800 בני-אדם בפיגועי טרור. בסוריה נהרגו יותר מ-100,000 בני-אדם במלחמת-האזרחים שהחלה במרס 2011. מלחמת-האזרחים הסורית גולשת לעבר לבנון השברירית - רק במהלך השבועות האחרונים נהרגו עשרות בני-אדם בעימותים אלימים בין תומכי אסד לבין מתנגדיו הפועלים ברחבי לבנון.

בטורקיה, בסומליה, בתימן, בלוב, באלג'יריה, במאלי, בסודאן, בירדן, בלוב, בטוניסיה, בניז'ר, בקווקז, בתאילנד, בפיליפינים, באפגניסטן, בפקיסטן, בבורמה, בסין, בתימן, בעיראק, בירדן ובמקומות נוספים מתרחשים מידי יום ביומו מאות פיגועי טרור על רקע אסלאמי. על-פי הערכות אחדות, ב-10 השנים האחרונות נהרגו יותר ממיליון בני-אדם בפיגועי טרור אסלאמיים ואלימות אסלאמית של קבוצה דתית אחת נגד רעותה - כדוגמת המאבק הקטלני של הסונים נגד השיעים המתחולל בעיראק, באפגניסטן ובפקיסטן. למרות כל מעשי הטבח, הרצח והאונס המתחוללים במרחב כולו בשם האסלאם הרדיקלי, דווקא הבטן הרגישה של התקשורת הישראלית מתהפכת בגלל כמה כתובות גרפיטי שנכתבו ביישובים ערביים והמכונים בפינו "תג מחיר". פרופורציות זה לא הצד החזק של התקשורת הישראלית וגם לא של חלק מהפוליטיקאים הישראלים מכל גוני הקשת הפוליטית המתבטאים בעניין. אכן, אלו הם מעשים חמורים, אך דווקא כעת דרושה מתינות מילולית מצד הגורמים האחראים כדי להרגיע את הרוחות ולא כדי להתסיס את האנשים למעשי אלימות נוספים.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "הפיכת יולי השנייה של מצרים - מעבד אל-נאצר ועד למוחמד מורסי", מגזין המזרח התיכון, 4 ביולי 2013.

שיתוף בפייסבוק