לפני שנסקור את האירועים האחרונים באפגניסטן בעקבות הפעילות האמריקאית של החודשים האחרונים, ראוי להביא דוגמא נוספת בנוגע להתנהלותה של התקשורת הישראלית הילדותית בעניין חיסולו של הטרוריסט הבינלאומי, מחמוד אל-מבחוח, הידוע בכינויו "הצרוד". הפעם, מככב העיתון היומי ידיעות אחרונות בעניין פעוט לכאורה, אולם דווקא הנושא הקטן הזה מראה בעליל שעורכי העיתון ירדו מהפסים בגלל השאיפה להנפיק עוד כותרת מטופשת בגלל שיקולי רייטינג צהבהב. ב-22 בפברואר 2010, עיתון ידיעות אחרונות יצא בכותרת גדולה בשם "בעקבות סוכני המוסד" שהופיעה בעמוד הראשון של העיתון. כתביו האמיצים של העיתון הצהבהב הזה, לא רק שהם החליטו שסוכני המוסד הם שאחראים לחיסול, אלא גם הוחלט במערכת העיתון "לצאת בעקבותיהם" בכתבת תחקיר המגוללת את "חייהם הנפלאים", לכאורה, של סוכני המוסד בדובאי על-סמך חשבונית אחת שהגיעה לידי כתבי העיתון האמיצים (נעם ברקן ובנימין טוביאס). וואו. מדהים, פשוט מדהים.

אם נהייה רק לרגע קט רציניים, זאת אחת מהכתבות היותר מטופשות שנכתבו על החיסול בדובאי בידי שני כתבים "אמיצים" של העיתון היומי המדורדר ידיעות אחרונות. שימו לב למילים ולמשפטים בהם בחרו עורכי העיתון וכתביו האמיצים לעטר את הידיעה המרעישה הזו: "מה עשתה סגנית-מפקד חוליית החיסול במלון מפואר שבו לנה בדובאי"; "הכתובת הפיקטיבית אירלנד, הארוחה הלילית מהרום-סרוויס, והמחיר לחדר (הרבה יותר יקר ממה ששילם מבחוח). כך נראו החיים הטובים של המחסלת מדובאי במלון העסקים הכי טוב במזרח-התיכון". "מחסלים בסטייל: מפקד חוליית החיסול וסגניתו בחרו ללון באחד מהמלונות היקרים והמפנקים ביותר בדובאי בלילה שקדם למבצע הנועז".

מאחר והעיתון מתקיים על חשבון הציבור הישראלי, ניתן לצפות מידיעות אחרונות להביא כתבות-תחקיר קצת יותר רציניות כדי להצדיק את חייהם הטובים של כתבי העיתון ועורכיו (המסתתרים מאחורי מסכי מחשב). כך למשל, אפשר לשלוח את הכתבים האמיצים של העיתון לסומליה, לסודאן ולסין כדי לברר לאשורו מה עשה הטרוריסט הבינלאומי במדינות הללו, ואיך כל זה מתקשר ליחסיו עם נשותיו. בהצלחה!

כמה עולה ילד אפגני הרוג למשלם המיסים האמריקאי

אנחנו לא נגד הפעילות האמריקאית (יחד עם מדינות מערביות נוספות) במלחמה העיקשת נגד הטרור העולמי מבית מדרשו של האסלאם הרדיקלי. אנחנו רק נגד הצביעות האירופאית והאמריקאית הטיפוסית המתלווית למלחמה העיקשת הזו. את הג'יהאדיזם, בדומה לנאציזם ולסטליניזם, צריך להביס בכל האמצעים העומדים לרשותנו, ואין בכך שום חידוש רעיוני מרחיק-לכת.

בשעה שמחלקת-המדינה האמריקאית עמלה על ניסוח הודעת הגינוי לישראל על הכללתם של קבר-רחל ומערת-המכפלה במסגרת התוכנית הממשלתית בנוגע ל"אתרי מורשת", התפרסמה ידיעה קטנה בעניין אפגניסטן, ב-24 בפברואר 2010 - ידיעה שלא עוררה עניין רב בתקשורת הבינלאומית. בידיעה נאמר שמפקדת הכוחות הצבאיים של נאט"ו באפגניסטן החליטה לצמצם את הפעילות הצבאית הלילית באפגניסטן החל מרגע פרסום ההודעה. יום לאחר מכן התפרסמו עוד שתי ידיעות שגם הן לא עוררו עניין מיוחד בעולם: דו"ח מיוחד של האו"ם מסר כי בשנת 2009 נהרגו באפגניסטן 346 ילדים - רובם נהרגו בידי כוחות נאט"ו בהתקפות אוויריות. הידיעה השנייה מסרה שכוחות נאט"ו באפגניסטן מודים שפשיטה שנערכה ב-27 בדצמבר 2009 שבמהלכה נהרגו 8 ילדים, התבססה על מידע מודיעיני שגוי. לאמריקאים לקח כחודשיים לערך כדי להבין את מה שכתבנו כאן בנוגע לאירוע הזה כבר ב-2 בינואר 2010 במאמר על "אובמה ומדיניות הסיכולים הממוקדים". להלן תקציר האירוע:

הפיקוד הצבאי האמריקאי באפגניסטן קיבל ידיעה מודיעינית ב-27 בדצמבר 2009 על ריכוז של קבוצת חמושים במחוז קונאר (Kunar) - שנחשדה בהטמנת מטענים בצידי הדרכים. בפשיטה צבאית שנערכה על המבנה בו התאכסנה הקבוצה החשודה, ב-27 בדצמבר 2009, נהרגו 10 בני-אדם. מייד לאחר הפעולה הצבאית, דובר רשמי אמריקאי אישר את המידע על הריגתם של "החשודים", אך לא את אופן הביצוע. יום לאחר מכן, דוברים רשמיים של ממשלת אפגניסטן (הפרו-אמריקאית), טענו כי בפשיטה הצבאית נהרגו 8 ילדים, בני 17-11, כולם בני משפחה אחת, מלבד שני הרוגים מבוגרים. לאחר שהמקרה התפרסם בתקשורת המקומית, דובר אמריקאי טען שהפשיטה נערכה בידי כוח צבאי משותף אמריקאי-אפגני. אולם, לשכת הנשיא האפגני, חמיד קרזאי, הבהירה ששום כוח-צבאי אפגני לא השתתף בחיסול. לאחר זמן מה, דובר אמריקאי טען שהפגיעה הקטלנית הייתה מהאוויר, אולם תושבים מקומיים העידו שהילדים "הוצאו-להורג בידי חיילים אמריקאים" לאחר שהחיילים נתקלו במארב שהוצב בידי כוחות הטליבאן בקרבת מקום. פליטת-פה של הנשיא חמיד קרזאי, שנאמרה לאור האירוע הטרגי, חשפה כנראה את שיטת הפעולה של הצבא האמריקאי באפגניסטן. מסתבר, שבמקרים אחדים הצבא האמריקאי גייס פעילי מליציות מקומיות על-מנת שיבצעו "עבודות מלוכלכות" בשם הצבא האמריקאי - פעולות הגולשות לעיתים לחיסול חשבונות על רקע שבטי-מקומי.

מדוע לקח לאמריקאים כמעט חודשיים להבין את מה שכתבנו כאן כבר בתחילת ינואר 2010? שימו-לב מה קרה לאחר מכן, עד לפרסום ההודעה האמריקאית ב-25 בפברואר 2010:  בעקבות המקרה הטרגי הוקמה ועדת בדיקה כדי לבחון את האירוע וכדי ש"הוריהם של הילדים יוכיחו שהילדים באמת היו קיימים". לצורך כך (במסגרת השיטה האמריקאית הידועה של תרגלי השהייה), הוריהם של הילדים טורטרו במשך שבועות רבים עד שהם הצליחו להוכיח בעזרת מסמכים, תמונות והעדויות של חבריהם וקרוביהם, שהילדים אכן היו ילדים - ולא טרוריסטים בני-בליעל שהוצאו להורג באישון לילה ללא משפט. רק תתארו לעצמכם איך הייתה מגיבה מחלקת המדינה האמריקאית של הילרי קלינטון אם ישראל הייתה נוהגת באותה דרך.

ב-22 בפברואר 2010, כלי-טייס אמריקאי חיסל באפגניסטן 27 אנשים חפים-מפשע שנסעו לאור היום בשיירה של שלושה רכבים. כמובן שהידיעה הזו לא עוררה התרגשות רבה בעולם. כך למשל, בעיתון מעריב הידיעה הקצרה הופיעה בעמוד 16; בעיתון הארץ הידיעה הקצרה הופיעה בעמוד 6; בעיתון ידיעות אחרונות הידיעה הופיעה בעמוד 18 בשתי התייחסויות רציניות של איתן הבר ואורלי אזולאי; בעיתון ישראל היום הידיעה הופיעה בעמוד 19 בליווי הבעת עמדה חריפה וקצרה של העיתונאי בועז ביסמוט על האירוע המחריד.

ביום בו התרחש האירוע, נודע שהצבא האמריקאי מפצה משפחות אפגניות שבניהן נהרגו בידי כוחות נאט"ו בסכום של... 1,200 דולר לכל ילד הרוג. ובכן, קיבלתם את התשובה כמה עולה ילד אפגני הרוג למשלם המיסים האמריקאי בשנת 2010 - תחת מנהיגותו של חתן פרס נובל לשלום, ברק חוסיין אובמה.

--

מאמרים נוספים בנושא:

ברק חוסיין אובמה בין אפגניסטן לפקיסטן.

התקשורת המערבית היהירה והאירועים באפגניסטן.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "תקשורת, טרור וחיסולים-ממוקדים באפגניסטן", מגזין המזרח התיכון, 27 בפברואר 2010.

שיתוף בפייסבוק