המלחמה האחרונה בדרום הוכיחה לנו פעם נוספת שיש מדינה אמיתית אחת במזרח-התיכון - והיא מדינת ישראל. כל השאר, הן למעשה ריכוז של שבטים רבים ותת-שבטים העוינים אחד את השני, כאלה המתחפשים לקהילייה מדינית עם גבולות גיאוגרפיים לכאורה מוכרים. בכל רגע נתון, בכל אחת מהמדינות הללו עלולה להתרחש איזו הפיכה צבאית או השתלטות עקובה-מדם של האסלאם הרדיקלי. השלטון המשפחתי - כזה המעביר את משוכות השלטון מאב לבן - עדיין נתפס כלגיטימי בעיני רבים, שכן הכל נעשה רק למראית-עין: הבחירות, חופש הביטוי, התקשורת, המעמד האישי, הכלכלה וחיי התרבות הם מושגים שתכליתם להעניק הכשר לסוג מסוים של משטר פיאודלי-עדתי בנוסח הסורי או בנוסח הסעודי. הכל נמצא על בלימה: שברירי, זמני, רעוע ואלים בהתאם למסורת השבטית של חצי-האי ערב, זו שממנה צמחה מסורת הג'יהאד המאיימת גם על חייהם של המסורים ביותר במרחב הערבי ובמרחב המוסלמי.

עם תחילת הקרבות בדרום, שלטונות איראן הודיעו בשמחה ובצהלה שכ-70,000 סטודנטים איראנים התנדבו לבצע פיגועי התאבדות נגד ישראל בתגובה למערכה שלנו בדרום. מייד עם שוך הקרבות, כ-60,000 ישראלים עמדו בתור במשך שעות רבות בנקודות רבות ברחבי-הארץ למען הצלתם של שני ילדים חולי סרטן. תרבות אחת מקדשת את המוות, בעוד התרבות הישראלית מקדשת את החיים ואת ההגנה עליהם. לפיכך, אין להתפלא על-כך שמאות-אלפי ישראלים עזבו את שגרת חייהם ויצאו להילחם, פעם נוספת, נגד האויב בעזה כדי להשיב את השקט והביטחון לתושבי הדרום בשם החיים.

פשעים נגד האנושות

לאורך שנים רבות, ארגוני שמאל רדיקליים העניקו לגיטימציה לארגוני הטרור הערבים ולממשלותיהם להמשיך ולבצע פשעים נגד תושבי ישראל, תוך כדי התעלמות מכוונת מפשעיהם גם נגד האוכלוסייה הערבית עצמה. תעשיית השקר האדירה שהופעלה נגד מדינת-ישראל וגלוריפיקציה של הפשיזם הערבי לסוגיו במרחב המזרח-תיכוני, נבעו משיקולים גזעניים ואנטישמיים. שכן, ההתמקדות הייתה רק בנוגע לתגובותיה של ישראל בלבד לנוכח האיום הקיומי עליה ולא על מעשיהם הנפשעים של ארגוני הטרור וממשלותיהם. אם פושעי החמאס בעזה השתלטו על מוסדות אונר"א בידיעתם ובהסכמתם של עובדי האו"ם - המשמעות היא, שהם שותפים לפשעים נגד האנושות. אם עובדי האו"ם בעזה סייעו בדרך זו או אחרת לאנשי החמאס - הם שותפים לפשעים נגד האנושות. אם נציגויות זרות בעזה העניקו תמיכה לאנשי החמאס בדרך זו או אחרת - גם הם שותפים לפשעים נגד האנושות, הן כלפי תושבי ישראל והן כלפי תושבי עזה החפים-מפשע. כל מי שתמך בדרך זו או אחרת באנשי החמאס בעזה, שותף גם הוא לדרכה של תנועת החמאס הקוראת להשמדת-עם בהתאם לאידיאולוגיה הכתובה שלה.

המערכת המשפטית הישראלית אינה צריכה להתפשר על העמדתם לדין של כל אלה השותפים לדרכה של תנועת החמאס, ולכול אלה שסייעו לה בהסכמה או בשתיקה, לאורך כל השנים האחרונות - הן בעזה עצמה והן מחוצה לה. תושבי המדינה הפגינו אומץ-לב אזרחי; חיילי צה"ל הפגינו אומץ-לב ונחישות צבאית ולאומית בשדה הקרב; וכעת על המערכת המשפטית כולה להפגין אומץ-לב מוסרי, בלתי-מתפשר, כדי להעמיד לדין את פושעי החמאס ועוזריהם, שכן המערכה שלנו נגד הפשיזם הערבי חורגת הרבה מעבר להקשר המקומי המוגבל לעזה בלבד.

חזרנו לעקרונות היסוד שלנו

העולם יתמוך במדינות דמוקרטיות המשוכנעות בצדקת דרכן ובעוז רוחן ובכוחן. זאת ועוד, העולם יתמוך במדינות דמוקרטיות היודעות להגן על גבולן הריבוני גם אם מתלווה לכך קורבנות רבים בנפש וברכוש. אין תימה איפוא, שהניצחון הוא כלי ההסברתי הטוב ביותר העומד לצד ישראל, שכן היא ניצבת בחזית המאבק נגד הרודנות הערבית, נגד הדיכוי הדתי האסלאמי ונגד "תרבות המוות" המאפיינת את נאמני הג'יהאד הרצחני. אם חלק מהעולם בוחר להתמקד במעשיה של ישראל בלבד, עליה לנצל את האמיתיות הפשוטות האלה לתועלתה ולתועלתן של שאר המדינות הדמוקרטיות הצופות בה בעניין - מדינות קטנות וגדולות כאחת.

מי שמעוניין להגיע להסדר מדיני בין ישראל לבין שכנותיה, עליו להבין שהגנה על הגבול הריבוני של מדינת-ישראל בכול האמצעים העומדים לרשותנו הוא חוק יסוד בלתי מתפשר. ומאידך, מי שאינו מסוגל לקבל החלטה אמיצה להגן על הגבול הריבוני בכול האמצעים העומדים לרשותו, שלא יטיף לפנטזיות מדיניות מרחיקות-לכת החתומות על קרח ביום קיץ לוהט. לאור המערכה האחרונה בדרום, מרבית הגופים הלאומיים בישראל מבינים את גודל האתגר העומד מולנו והם נערכים להתמודד עם גודל המשימה החשובה הזו. אולם, לצערנו הרב, בתוך הבית פנימה, המערכת המשפטית הבכירה בישראל עדיין מתבוננת על אורחות חיינו הלאומיים כ"שלטון רומי על יהודה".

==

מאת: יוחאי סלע, "הדמוקרטיה הישראלית נגד הפשיזם הערבי", מגזין המזרח התיכון, 24 בינואר 2009.

שיתוף בפייסבוק