האסלאם הרדיקלי על גווניו השונים מייצג את "תרבות הנגד" המעניקה לגיטימציה והילה מקודשת להפעלת האלימות נגד כל מי שמוגדר ככופר, נגד התרבות המערבית ונגד כל מה שמתנגש עם הדת המוסלמית גם אם אין לכך אחיזה ממשית במציאות.

לעיתים, די בקריקטורה אחת או בבובת דוב בשם מוחמד כדי לעורר את היצרים האלימים של התנועות המוסלמיות הרדיקליות כדי לנהל מסע של הרג ורצח במטרה להעביר מסר דתי מאיים. בדימוי המערבי, ההתפרצויות הרצחניות הללו נתפסות כהתלקחות ספונטנית שתחלוף במהרה לאחר יישובה של המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים. אולם, בדיוק בנקודה זהו, העולם המערבי והליברלי טועה טעות חמורה מאין כמוה. אין כאן התלקחות הנובעת מאי-הבנה תרבותית, אלא ניצול מצב להעברת מסר אלים על-מנת ליצור מאזן-אימה כחלק מהאסטרטגיה הדתית הרדיקלית. 

בניגוד לדימוי הציבורי, זהו לא עניין בלתי-מתוכנן, אלא זוהי אסטרטגיה מתוכננת היטב המבססת את עקרונותיה על התשה במספר מישורים שבעזרתה מבקשים הארגונים הרדיקליים להכריע את המדינות הדמוקרטיות ואת התרבויות האחרות המתנגשות עם התרבות המוסלמית. 

"הזמן" הוא כלי חשוב בחשיבה האסטרטגית הזו השוררת בקרב הארגונים הרדיקליים ובקרב המדינות הרדיקליות העומדות מאחורי הארגונים הללו. המשמעות היא, שבניגוד לתרבות הדמוקרטית-ליברלית המחשבת את מהלכיה במונחים של פרקי-זמן קצרים מאוד, החשיבה שעומדת מאחורי הרדיקליזם האסלאמי מכתיבה את מהלכיה האופרטיביים במונחים "היסטוריים" - דהיינו, ארוכי-טווח של עשרות שנים ואף יותר. למרות ההוכחות הרבות המונחות לפנינו בשאלת טיבו של האסלאם הרדיקלי והג'יהאד העולמי, מדינות רבות עדיין מעדיפות להתעלם מהסכנה הברורה והמיידית המאתגרת את העולם התרבותי שלנו. ובכן, כאן נשאלת השאלה איך האסלאם הרדיקלי מצליח להעביר את המסרים המתונים שלו בתקשורת הבינלאומית? ויחד עם זאת, על-מנת לענות על השאלה הזו, צריך להבין מהו היעד הסופי של הרדיקליזם האסלאמי המכתיב טקטיקה אלימה, אכזרית וברוטאלית המופעלת בכל מקום בו ניתן להנחית מכות רצופות וכואבות בנקודות רגישות על-פני הגלובוס.

רטוריקה פייסנית לצד פיגועי טרור

מעט לפני שנודעו הפרטים המלאים על התקפת הטרור הרצחנית במומבאי (בומביי לשעבר), אחד מערוצי התקשורת הבינלאומיים שידר כתבה טלוויזיונית על איש-דת מוסלמי נשוא-פנים. מיד עם תחילת הראיון הוא נשאל על-ידי הכתבת האמריקאית "מה בעצם עומד מאחורי רעיון הג'יהאד". האיש השיב ללא כל היסוס ש"הג'יהאד הוא בעצם המאבק למען השלום". מאחר והכתבת לא התעמתה איתו ולא ניסה לסתור את דבריו גם בשל עצלנות אינטלקטואלית (לעיתים מכוונת) המאפיינת את מרבית ערוצי החדשות המערביים, האיש הצליח להעביר את המסר הרצוי למיליוני צופים ברחבי-העולם. סביר להניח שהכתבת האמריקאית יודעת שהוא משקר. ולא פחות סביר מכך, האיש עצמו יודע שהוא משקר, שכן הוא למעשה "מכר" לצופים המערביים את מה שהם עצמם מייחלים שיגיד בפרהסיה. וכך, כולם יחדיו עטופים באריג של רמייה-עצמית העשויה משקרים הנתפרים היטב, זה לצד זה, למרות המסר הברור והגלוי-לעין של פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 שהתרחשו על אדמת ארה"ב.

סביר להניח שהאסלאם הרדיקלי יודע היטב שבמדינות-המערב הדמוקרטיות יש זכויות רבות יותר לפושעים אלימים מאשר לקורבנות תמימים, ושבעזרת לוליינות משפטית המגובה בביטויים נעימים לאוזן, גם לרוצח-המונים יימצאו נקודות-זכות רבות. דהיינו, יינתן מענה מערבי-רציונאלי, לכאורה, המבוסס בעיקרו על ספר-החוקים הליברלי - הכתוב או הדמיוני - כדי לתרץ את מעשיו האלימים במטרה להסדיר את תמונת-העולם המשתקפת מרצחנותו הבלתי-רציונאלית. אין תימה איפוא, שהתקשורת הבריטית מנהלת מערכת שיטתית של ביקורת והסתה גלויה כלפי מדינת-ישראל שבחלקה היא נובעת גם מהכוונה לקבל חסינות מידו הארוכה ואלימה של הטרור האסלאמי. האיתות התקשורתי והפוליטי הוא: "אנחנו בעדכם - אל תכו בנו", ובכך למעשה נוצר מאזן-אימה הנאכף ברצון ובהשלמה בדיוק כפי שארגוני הג'יהאד העולמי מצפים שיתרחש בשאר המדינות המערביות, במדינות הליברליות ובמדינות המוסלמיות המתונות עד להכנעתן הסופית.

מעימות מקומי לעימות גלובלי

נתמקד לרגע בעולם-המוסלמי שצפה בדריכות בהתקפת הטרור שנערכה במספר מוקדים בעיר מומבאי שבהודו במשך שלושה ימים רצופים. מה ניתן היה להסיק מהמראות שנשקפו ממרקעי הטלוויזיה לאור המקרה האחרון? 

א. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שכ-10 טרוריסטים מוסלמים, או יותר, החמושים ברובים וברימונים בלבד, הצליחו לשתק עיר שלמה בעלת אוכלוסייה של כ-18 מיליון נפש למשך ימים ארוכים.

ב. במהלך השנים האחרונות נהרגו מאות הודים בפיגועי טרור רצחניים שנערכו בידי ארגונים אסלאמיים מקשמיר ומפקיסטן. אף אחד מהאירועים הללו לא קיבל את ההד התקשורתי הרחב כפי שאירע במקרה האחרון, שכן במקרה הזה הטרוריסטים השתלטו על מוקדים אחדים, בו זמנית, בהם השתכנו זרים ממדינות מערביות. 

ג. פיגועי ההתאבדות אפקטיביים עד לרמה מסוימת, בעוד שאירועי טרור מתמשכים שכאלה מרתקים את תשומת-הלב העולמית שבאמצעותם ניתן להעביר את המסר הרצוי בקלות רבה יותר ולאורך-זמן מושך יותר. 

ד. ניתן ורצוי להפוך כל עימות מקומי לעימות גלובלי החורג הרבה מעבר לתיחום הגיאוגרפי בו מתרחש העימות הדתי, הלאומי או האתני המוגבל. 

ה. הצלחתה של התקפת הטרור במומבאי, דהיינו הרג לשם הרג-המוני בלבד ללא משא-ומתן, משמשת השראה לשאר ארגוני הטרור המזוהים עם הג'יהאד העולמי. הטלת אימה, שיתוק והתרסה כלפי המערב מהווים חלק מהמערך האידיאולוגי של התנועות הללו כדי לקדם את מטרותיהן הדתיות.

נחישות לעומת הססנות

כבר ב-2006 נודע שתנועת החמאס החלה לשתף-פעולה ברמה כזו או אחרת עם ארגוני טרור אסלאמיים הפועלים מקשמיר בהשראת המודיעין  הפקיסטני כדוגמת "לשקאר א-טייבה" - שכנראה אחראי להתקפת הטרור במומבאי. הדוגמא הזו מהווה רק חלק קטן מהמערך הכולל של הג'יהאד העולמי הפועל מסיני, מסומליה, מסודאן, מתימן, מעיראק, מפקיסטן, מאפגניסטן וממקומות רבים נוספים במזרח-התיכון.

ריכוזים גדולים של מוסלמים באירופה ובאמריקה הלטינית מהווים פלטפורמה נוחה עליה מתנהלת אינדוקטרינציה דתית, אלימה ובלתי-מתפשרת לקראת השלב הבא במאבק התרבותי נגד המערב ונגד ערכיו. דרך הסדקים הרחבים של התרבות הליברלית מתנהל מסע מחושב היטב, שיטתי וכפוי, על-מנת להנחיל ערכים אסלאמיים באמצעות המערכות המשפטיות והתקשורתיות המערביות, וכן באמצעות ארגונים ליברליים, לכאורה, הנוטים באופן-עיוור לצד אחד בלבד.

לצד כל אלה פועלים מאות מטיפים מוסלמים, המרופדים במזומנים סעודיים, שמטרתם להנחיל לדעת-הקהל המערבית בשפה רהוטה ופייסנית שהאסלאם היא בסך-הכול "דת של שלום ושלווה לכל בני-האדם". כל ההוכחות הסותרות מונחות לפנינו באופן ברור וגלוי לעין. והשאלה היא, כמה זמן ייקח לכולנו לפעול בנחישות לא פחותה מזו המופעלת בידי האסלאם הרדיקלי ובידי בעלי-בריתו הפרוסים ברחבי-העולם - החל מקשמיר, דרך עזה ועד לצפון-אפריקה.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "אנטומיה של ג'יהאד עולמי לאור המקרה ההודי", מגזין המזרח התיכון, 29 בנובמבר 2008.

שיתוף בפייסבוק