במלחמת העצמאות הישראלית ב-1948-1947, הישוב היהודי הקטן נלחם נגד אלפי חברי הכנופיות הערביות (שהטילו מורא רצחני גם על האוכלוסייה הערבית) ונגד הצבאות הסדירים של המדינות הערביות. בתחילה, הכנופיות הערביות כפו מלחמה אכזרית נגד הישראלים, ולאחר הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 פלשו הצבאות הסדירים הערביים לארץ-ישראל. על-פי התכנון הערבי של אותה עת, אם היה עולה בידם לנצח את ישראל, ספק רב אם היה נותר יהודי אחד חי בכל ארץ-ישראל. על חוסר ההצלחה הערבית להשמיד את הישוב היהודי ב-1948, מציינים ערביי המרחב את "האסון" (הנכבה - النكبة) מידי שנה ב-14 במאי. "הנכבה" היתה "בסך-הכל" תוכנית ההשמדה הערבית כלפי הישוב היהודי שלא עלתה יפה. ולא רק זאת: כבר במהלך מלחמת העצמאות הישראלית, תכננו המדינות הערביות לגרש מיליון יהודים מתחומן במבצע של טיהור אתני אלים ואכזרי - מהלך שהתבצע במשך תקופה קצרה מאוד, שלאחריה נותרו יהודים ספורים בלבד במדינות-ערב. בתחילת 2008 קיבלו הפליטים היהודים שגורשו ממדינות-ערב הכרה בינלאומית, וזאת לאחר שנים רבות של התעלמות מכוונת שנבעה, בין היתר, מאידיאולוגיה אנטי-ישראלית ואנטישמית.

ב-1860 יצאו ראשוני היהודים את חומות העיר ירושלים במטרה ליישב מחדש את ארץ-ישראל. 88 שנה לאחר מכן, ב-1948, הוכרזה מדינת-ישראל העצמאית לאחר מאבק דמים עיקש ורווי קורבנות בארץ-ישראל ומחוצה לה. כברת-דרך ארוכה ומתישה נעשתה בין שתי התקופות הללו, וזאת תוך כדי בנייתם של מוסדות לאומיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים הניצבים עד ימנו אנו. 270 הקיבוצים הפרוסים ברחבי ארץ-ישראל מדגימים היטב את המאמץ הלאומי הישראלי לאורך כל השנים הללו.

לאחר מלחמת העצמאות, התייצבה המדינה הצעירה בגבולותיה החדשים. מצרים שלטה על רצועת-עזה, ירדן כבשה את יהודה ושומרון, וסוריה הציבה את צבאה במרומי רמת-הגולן. מ-1948 ועד ל-1967, מדינת-ישראל סבלה מהתנכלויות צבאיות וטרוריסטיות שגבו את חייהם של אלפי ישראלים. השליטה הערבית על נקודות אסטרטגיות היוותה עילה להתנכל למדינה והצעירה ותושביה בתואנות שונות ומשונות. ישובים ישראלים השוכנים למרגלות רמת-הגולן נחרבו לעיתים עד ליסוד בשל התנהלותה האלימה של סוריה כלפי ישראל עד למלחמת ששת-הימים, יוני 1967.

אחד מילדי קיבוץ שמיר כתב כך ב-1967:

הרגשתנו במקלט היא לא כל כך טובה

הדוחק הוא רב אך לא נורא.

נשתדל לשמור על מוראל גבוהה

וננסה איש ברעהו לא לפגוע.

במקלט חושב לו כל ילד לנחוץ

לשאול מה נשמע בחוץ.

השאלות רבות ומגוונות

ולא לכולם יש תשובות בטוחות.

ילדה בת 12, אף היא מקיבוץ שמיר, כתבה כך:

מדוע אנו יושבים?

סתם כך במקלטים.

יושבים, קוראים או משחקים,

מנסים להשכיח את העניינים.

יש ילדים שאינם יכולים!

אינם יכולים לשכוח, אינם יכולים!

פשוט יושבים ומשתעממים

או ששוכבים וחושבים.

מדוע מדוע הקיבוץ,

הקיבוץ לא קיבוץ.

הוא פשוט מאוד ריק,

כל כך ריק.

חיילים וחיילות

כולם מגויסים.

אין הם חוזרים,

אין הם באים.

כאשר החלו ההכנות הערביות לקראת מלחמת ששת-הימים, ובשעה שהחלו הקריאות להשמדתה של מדינת-ישראל, הגיע לישראל גול וולף - נשיא הוועדה המשפטית של הליגה הבלגית לזכויות אדם. לדבריו, הוא חשש שהוא יהיה עד להשמדת-עם בישראל לאור הצהרותיהם של מנהיגי ערב. וולף חשב, בתמימותו, שאם היה עולה בידם של המדינות הערביות לנצח את ישראל ב-1967, מישהו מהמנהיגים הערביים היה מאפשר לו לפעול בישראל באורח-חופשי כדי להציל את "שארית הפליטה" לאור כוונותיהן הברורות של המדינות הערביות.

במהלך צבאי נועז, ישראל הצליחה להביס את הצבאות הערביים, ושוב גבולותיה של מדינת-ישראל קיבלו ממד חדש. במהלך של הרגע האחרון, לאור קריאותיהם הנואשות של תושבי עמק-הירדן, ישראל כבשה את רמת-הגולן מידי ממשלת הבעת' הסורית הקיצונית ובכך הוסר האיום של ישובי העמק מאז שנחתמו הסכמי שביתת-הנשק ב-1949. זהו שטח אדמה זעיר ביחס לגודלה של סוריה, אך זהו שטח אדמה החיוני עד מאוד למדינת-ישראל ולתושביה מבחינה אסטרטגית. מי ששולט על רמת-הגולן שולט על כל הגליל הישראלי. מאז מלחמת יום-הכיפורים ב-1973, הגבול בין ישראל לסוריה הוא למעשה "גבול של שלום". לצד הסורי ברור לחלוטין מה תהיה המשמעות מבחינתם אם הם יחליטו לפתוח בעימות צבאי יזום נגד ישראל. מתוקף ידיעה זו, המתיחות צבאית בין שתי המדינות קיימת, אך כלליה ברורים וידועים לכל. כשאין פיתוי גם אין עימות.

בעזה קיימת ישות חמאסניקית רצחנית הממררת את חייהם של תושבי הנגב; ביהודה ושומרון עתידה לקום מדינה פלסטינית שתשלוט על כל מישור החוף הישראלי; בדרום-לבנון, חיזבאללה לוטש עיניים לעבר ישראל והוא שוקל מהלך צבאי קרקעי נגד ישובי הצפון; ועל פי התכנון המדיני הישראלי, רמת-הגולן לכאורה שייכת לסוריה. חזרנו ל-1967, אך בתנאים הרבה יותר קשים ממה שהכרנו באותם ימים. איראן ממשיכה להפעיל את הגורמים הרדיקליים נגד ישראל מבלי לשלם מחיר כלשהו על כך. במצב הקיים, שום הימור ישראלי לא יצליח לנתק את הקשר האסטרטגי בין סוריה לאיראן הנובע מראייתן הכוללת של האינטרסים הזהים בעיני שתי המדינות הללו.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "מי באמת צריך את רמת-הגולן", מגזין המזרח התיכון, 3 במאי 2008.

שיתוף בפייסבוק