כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. sellayohai@gmail.com







הנקראים ביותר השבוע
סומליה - סופה הטרגי של העיתונאית הודאן נלאיה
חדשות המזרח התיכון
אירופה הפסידה במלחמה עוד לפני שהיא החלה
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
תרגילים בטורקית מדוברת לישראלי הנבוך
ספר חדש: מלחמה כבדת דמים: טראומה, זיכרון ומיתוס
כפרים ערביים על אדמה יהודית
הייפא והבי - דיוקנה של זמרת לבנונית
הטרגדיה הכפולה של הנשים היזידיות בעיראק
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
שלטון יחיד מונוליטי מול אנרכיה דמוקרטית – סאדאת מול ישראל
בגידתו של אבו מאזן באומה האסלאמית?
הפוליטיקה של האלימות בתרבות הערבית
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית
תקשורת, טרור וסיוע צבאי למדינות כושלות
הלקח הישראלי מהצהרת טראמפ בנוגע לרמת-הגולן
צדק היסטורי עם גולדה מאיר - מלחמת יום הכיפורים
ObamaCare - ביטוח בריאות לאנשים בריאים
התגובות בתקשורת הבינלאומית לפירוק האיחוד בין מצרים לסוריה
הקריקטורות באירופה - והצביעות המוסלמית

תקשורת, טרור וסיוע צבאי למדינות כושלות

מאת: ד"ר יוחאי סלע

14.06.2019


 

 

ב-15 במרץ 2019, צעיר אוסטרלי בשם ברנטון טרנט, בן 28, ביצע טבח קטלני מאוד נגד מוסלמים בעיירה בשם כרייסטצ'רץ' שבניו-זילנד. בפיגוע נרצחו 50 מוסלמים מלאומים שונים שהיגרו לניו-זילנד במטרה למצוא סוג אחר של חיים אנושיים השונים ממה שמצוי במדינותיהם. העילה לטבח, על-פי טענתו של טרנט, היא "נקמה על מותם של מאות אלפי אנשים בידי פולשים זרים על אדמות אירופה לאורך ההיסטוריה". לדידו של טרנט, ניו-זילנד, אוסטרליה, קנדה וארה"ב הן חלק אינטגרלי מהעולם התרבותי האירופאי המצוי תחת התקפה מתמשכת מצד יסודות אסלאמיים. לפיכך, טרנט החליט "לנקוט עמדה כדי להבטיח את עתיד העם שלי", כפי שהוא כתב זמן קצר לפני ביצוע הטבח.

 

 

במשך ימים רבים, התקשורת הבינלאומית עסקה בטבח הזה תוך-כדי שימוש מילולי בכל המילים הנכונות שהשפה יכולה להמציא כדי להביע זעזוע אמיתי על המעשה הקשה הזה. רבים ברחבי העולם היללו את ראש-ממשלת ניו-זילנד, ג'סינדה ארדרן, על הזדהותה המלאה והכנה עם הקהילה המוסלמית האבלה ועל כיסוי-הראש שהיא חבשה במהלך הטקסים הרשמיים הרבים שנערכו לזכר הנרצחים. המבע לציון הזעזוע מהמעשה, לא רק כלל מילים נשגבות, אלא גם סממנים חיצוניים של לבוש מוגדר מאוד לצד החצנה של מחוות רגשיות כלפי העדה המוסלמית המתגוררת במדינה. זה היה ראוי לציון, אך בה בעת הוא גם הדגיש את הפער התרבותי העמוק בין ההתנהגות "המערבית" בנוגע לטבח, לבין ההתנהגות "האסלאמית" במקרים דומים בהם מתרחשים מעשי-רצח המוניים במדינות המוסלמיות - הן כלפי זרים והן כלפי מקומיים.

 

 

בצד השני של העולם, בניגריה, גם צפו בתמונות שהגיעו מניו-זילנד וראו את הגיוס המלא של התקשורת הבינלאומית שסקרה את האירועים האלה במשך ימים רבים מאוד. באחד הביטאונים של העדה הנוצרית המתגוררת בניגריה, הועלתה תרעומת גלויה על כך ברחבי ניגריה נרצחו במהלך השנה אחרונה אלפי נוצרים בידי טרוריסטים מוסלמים, עשרות כנסיות נחרבו, בתי-ספר הוצתו, עיירות שלמות של נוצרים נהרסו ועשרות-אלפי נוצרים נאלצו להימלט מבתיהם בשל הטבח היומיומי המתבצע בצפון-ניגריה. אולם, מאומה מכל המעשים האיומים האלה, לא ריתק את התקשורת בינלאומית כפי שהיא רותקה לנוכח מעשיו של אדם יחיד שרצח מוסלמים בשני מסגדים במדינה מערבית. מנהיגי הקהילה הנוצרית השחורה בצפון-ניגריה לא רק הביעו תרעומת גלויה כלפי התקשורת הבינלאומית, אלא הם גם הביע הפליאה מרומזת על השתיקה של העולם-הנוצרי המזוהה עם התרבות המערבית הלבנה האופיינית למדינות המוגדרות כ"ליברליות" ו"מתקדמות".

 

 

במילים אחרות, הסיקור התקשורתי הבינלאומי נעשה גם בשם המלחמה בגזענות, אך בה בעת, היא חשפה לדידם את הצביעות של התקשורת הבינלאומית כאשר מדובר על טבח הנעשה בשחורים-נוצרים המתגוררים ביבשת האפריקאית. מאז ה-15 במרץ 2019, הותקפו עוד עשרות כנסיות ברחבי אפריקה, וכן נרצחו נוצרים רבים בשעת תפילתם, אולם אף אירוע מהאירועים הקשים האלה לא עורר סיקור תקשורתי בינלאומי נרחב שיהא דומה לסיקור של הטבח בניו-זילנד. הפער הזה, עלה פעם נוספת בסדרת הפיגועים שהתבצעה בסרי-לנקה בידי טרוריסטים מוסלמים בני-המקום שהזדהו עם ארגון "המדינה האסלאמית".

 

 

ב-9 באפריל 2019, זמן קצר לאחר הטבח של מוסלמים בניו-זילנד, 8 טרוריסטים מוסלמים מארגון "המדינה האסלאמית" תקפו 3 כנסיות ו-3 בתי-מלון בסרי-לנקה בזמן אירועי חג הפסחא הנוצרי ובזמן שהמוני תיירים הגיעו למדינה כדי לנפוש מעט בזמן החגים. בהתקפות הללו נרצחו 253 בני-אדם ועוד מאות בני-אדם נוספים נפצעו. לפחות 50 מההרוגים היו אזרחים זרים שבילו את חופשתם בסרי-לנקה. מתוך אוכלוסייה של כ-23 מיליון נפש המתגוררים בסרי-לנקה, רק כ-8 אחוזים מהם מוסלמים - רובם ככולם מוסלמים מתונים. אפילו הביטוי "מוסלמים מתונים" הוא סוג של ייחוס המבטא משאלת-לב תקשורתית וציבורית של הפרדה בין "מוסלמים רעים" לבין "מוסלמים טובים" משום שהוא מבטא רצון להיצמד לשפיות הגיונית בתוך מערכת של מעשים קטלניים בשם רעיון דתי בלתי-הגיוני בעליל.

 

 

את הטבח שהתבצע בסרי-לנקה היה אפשר למנוע, משום ששירותי-המודיעין של הודו העבירו התראות מפורשות לשירותי-הביטחון של סרי-לנקה ימים אחדים לפני שטרוריסטים המוסלמים ביצעו את הפיגועים הקטלניים הללו. כאשר בוחנים את ההסברים להתעלמות המערכתית לנוכח ההתראות האלה, אפשר להבין שהיא נבעה בעיקר מחוסר-אמון של המערכת הממלכתית בנוגע לאפשרות שציבור של "מוסלמים מתונים" יכול לבצע סוג כזה של מעשה קטלני באופן קר ומחושב. התוצאה של "המחשבה" הזו הייתה טרגית במלוא מובן המילה - המעיבה כיום באופן בולט על היחסים בין מוסלמים לנוצרים המהווים כ-6 אחוזים בלבד מכלל האוכלוסייה המתגוררת בסרי-לנקה. האם באמת הציבור הנוצרי הקטן בסרי-לנקה מהווה איום קיומי על המיעוט המוסלמי הקטן המתגורר במדינה זו? בוודאי שלא.

 

 

ובכן, איזה הסבר הגיוני אפשר לתת לקטל ההמוני הזה? ברמה הממלכתית והתקשורתית ההסבר לכך נעשה באמצעות שימוש תקוף במילת הקסם "ארגון המדינה האסלאמית". לפני שהארגון הזה צץ בשנת 2014 בעיראק, צירוף-המילים "ארגון אל-קאעידה" שימש כיסוי פרשני לאירועים קטלניים שהתבצעו ברחבי-העולם בדומה למושגים רבים נוספים כמו "האחים המוסלמים", "ארגון המוג'הידין", "ארגון הטליבאן", "ארגון בוקו חראם", "חיזבאללה", "ארגון אל-שבאב בסומליה", "ארגון אבו-סיאף בפיליפינים", "ארגון החאמס" ועוד ועוד. ברחבי העולם-המוסלמי נוסדו מאות ארגוני טרור מקומיים ובינלאומיים - שרבים מהם מבוססים על זהות משפחתית, שבטית, עדתית ודתית הנובעת מפרשנות מסוימת של האסלאם הרצוי. קשה להגדיר את המצב הזה כ"תופעה". זו בעצם פסיכוזה מנטלית דתית שיש לה שורשרים עמוקים מאוד מאז ראשית ימי האסלאם שנוסד לפני קצת יותר מ-1,300 שנה. במקום להתעסק בפסיכוזה השורשית הזו, אנחנו מייצרים צירופי-מילים שמסדרים לנו את העולם בתבניות קלות להבנה. אנחנו גם משקיעים מאות מליארדי דולרים מידי שנה במטרה להתמודד עם הפסיכוזה הזו - בעוד שהיא מתרחבת כמו מגפה מאזור לאזור וממדינה אחת למדינה אחרת.

 

 

זאת בדיוק הטענה השכיחה של תושבי מאלי לנוכח הטרור האסלאמי שהתגבר מאוד בשנים האחרונות, וזאת למרות הסיוע הצבאי הנרחב והישיר שהיא זוכה לו מהאו"ם, מצרפת, מגרמניה ומארה"ב. על אדמת מאלי משרתים אלפי חיילי או"ם, וכן חיילים ממדינות מערביות - בעיקר מאז שנת 2013. מה שהחל כסיוע לממשלת מאלי - לאחר ההפיכה הצבאית של 2012 - במטרה להתמודד עם המרידה האסלאמית של שבטי ה"טוארג" בצפון-מאלי, הפך עם הזמן ל"מפלצת" כספית ואנושית הגדלה משנה לשנה. על-פי הנתונים של האו"ם, במאלי משרתים כ-15,000 חיילי או"ם ואנשי סיוע של הארגון. מתוכם, כ-13,300 הם חיילים המבצעים פעילות צבאית ישירה במטרה לשמור על שלומם של האזרחים. לצדם, פועלים עוד אלפי חיילים זרים המבצעים פעילות צבאית ישירה נגד ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים ברחבי המדינה. אולם, מאז שנת 2013, כ-180 חיילי או"ם נהרגו בהתקפות טרור אסלאמיות, ובכך מאלי הפכה לאחד מהמקומות המסוכנים ביותר בעולם לחיילי או"ם - על-פי הנתונים לשנת 2019. זאת ועוד, במאלי ובשכנותיה משרתים יותר מ-4,500 חיילים צרפתים המבצעים פעילות צבאית ישירה נגד מה שמכונה בצרפת "פעילים סלפיסטים". מאז שהחלה המעורבות הצבאית הישרה של צרפת במאלי, נהרגו יותר מ-30 חיילים צרפתים בהתקפות טרור אסלאמיות ובפעילות מבצעית נגד ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים באזור. אולם, כל זה תגמד לעומת אלפי האזרחים שנרצחו מאז שנת 2013 בהתקפות טרור קטלניות מאוד ובעימותים קשים בין מיליציות אסלאמיות חמושות הפועלות על בסיס שבטי. הינה כי כן, הטענה של תושבי מאלי מוצדקת, וזאת לנוכח ערעור מוחלט של הביטחון האישי למרות הסיוע הצבאי המסיבי שמדינה זו מקבלת מהקהילה הבינלאומית.

 

 

אם תשאלו את הגורמים המערביים הפועלים במאלי - או באפגניסטן או בלוב ובמקומות נוספים, -הרי שמבחינתם מדובר על הצלחה משום שהשלטון המרכזי מצליח לתפקד בעזרת פעילות "רציונאלית מערבית" לנוכח אתגר תיאולוגי שבסיסו נשען על מעשים קטלניים כדי לעורר הלם ומורא בלב רבים. זוהי למעשה קוסמטיקה מערבית ותרגיל נוסף בפוטושופ רעיוני שהוא כה אופייני למחשבה המדינית-הבינלאומית של השנים האחרונות. דהיינו, הטיפול הוא טקטי בעיקרו, אך ללא המימד האסטרטגי הרואה באסלאם "מערכת ערכים" המנוגדת לחלוטין למערכת-הערכים הליברלית של העולם השפוי - שיש להציב מולו אתגר תרבותי מתוך עוצמה, ללא ההתרפסות האידיאולוגית שהפכה לאחד מסממני-ההיכר של התרבות הליברלית המודרנית. הסיוע הצבאי הוא רק כלי, אך בוודאי הוא לא הכלי היחיד אותו אפשר להציב מול האתגר התרבותי הזה שיש לו השפעה גדולה גם במדינות דמוקרטיות רבות ברחבי-העולם. ברגע שהמרחב הציבורי נשלט על-ידי אלמנטים דתיים רדיקליים, לכאורה בשם "הסובלנות", המשמעות היא שהעולם הליברלי כולו שרוי בקרב-מאסף שסופו ידוע מראש. גם החקיינות הנלעגת של מוטיביים דתיים אסלאמיים כמו איסור על שירת נשים, הפרדה מוקפדת בין נשים לגברים, מחיקת תמונותיהן של נשים מהמרחב הציבורי ואימוץ סגנון לבוש אסלאמי בעיקר לנשים, אלה אינם מהווים תשובה נאותה לאתגר התרבותי הזה.

 

==

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "תקשורת, טרור וסיוע צבאי למדינות כושלות", מגזין המזרח התיכון, 14 ביוני 2019.

 

שתפו את המאמר בפייסבוק


   

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

19 ביולי 2019

 

 

טרור אסלאמי: 113 בני-אדם נהרגו ביממה האחרונה;

 

 

הטרגדיה הכפולה של הנשים היזידיות בעיראק

 

 

 

 

 


 

מגדל דוד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2019-2006