1. המהמרים

אימרה מקובלת בארה"ב היא: "אי אפשר להפסיד כאשר מהמרים על טיפשותו של הציבור האמריקאי". ה-8 בנובמבר 2016, הוא היום בו שורה ארוכה של איילי הון למדו על בשרם שאפשר, ועוד איך אפשר, להפסיד - ובגדול. 

עם פתיחת הקלפיות ותחילת מניין הקולות, המגה-תורמים שהימרו על ניצחונה של הילארי קלינטון בבחירות מצאו את עצמם בפני שוקת שבורה.  בעיניים כלות הם ראו איך השקעות, בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, יורדות לטמיון, תהליך שקבל תאוצה ככל שגדל מספר הקולות שנספרו.  הבעיה איננה ההיבט הכלכלי - המגה-תורמים יכולים לספוג הפסדים בהיקפים כאלה בלי שזה ישפיע על מצבם שימשיך להיות איתן.  הבעיה היא יותר במישור הפסיכולוגי.  אלה אנשים שאינם רגילים להפסיד בהימורים.  הם אינם לוקחים סיכונים.  הם מהמרים רק על "סוסים בטוחים".  פספוס כזה הוא פגיעה קשה באגו.  בנוסף לפגיעה באגו ישנן הצפיות לתמורה, צפיות שנגוזו כעשן.  בארבע השנים הבאות בבית הלבן ישב אדם שאיננו חייב לתגמל אף אחד על הצלחתו.  אדם שיוכל לקבל החלטות בלי לחשוב מה יגידו בוול-סטריט ומה יכתבו עליו ב"ניו יורק טיימס". 

את התשובה לשאלה אם טראמפ הוא נשיא טוב או רע נדע רק בעוד ארבע שנים.  בכל מקרה, יותר גרוע מאובמה הוא לא יוכל להיות (זו למעשה משימה בלתי אפשרית).  בטווח הקצר טראמפ יכול לרשום לזכותו מספר הישגים - בראש ובראשונה מניעת השתלטות מערך השחיתות של משפחת קלינטון על הבית הלבן.  הישג לא פחות חשוב הוא פיצוץ בועת הפוליטיקלי קורקט (Political Correctness) שאוכלת כל חלקה טובה בחיים הציבוריים בארה"ב.  הישג נוסף הוא עצירת ההידרדרות במעמדה של ארה"ב.  ימים יגידו אם טראמפ יצליח להשיב לארה"ב את מעמדה כמעצמת על, אבל לפחות נבלמה הגלישה במדרון החלקלק (slippery slope), לה גרמה מדיניותו של אובמה. 

מערכת הבחירות לנשיאות של 2016 הייתה היקרה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב.  הילארי לבד הוציאה יותר ממיליארד דולר (בבחירות של 2012 שני המועמדים ביחד הגיעו בקושי לסכום הזה!) וזה לא כולל את התמיכה המאסיבית אותה היא קבלה ללא תמורה מהתקשורת הממוסדת.  הוצאותיו של טראמפ מגיעות בקושי למחצית הסכום הזה שאת מרביתו הוא הוציא מכיסו.  הילארי לעומת זאת לא הוציאה אפילו אגורה שחוקה מכיסה.  המימון של מערכת הבחירות של הילארי היה בנוי על תורמים שרובם ככולם שייכים לאצולת הממון של ארה"ב.  המונח "תורמים" הוא מטעה, כי למעשה מדובר במשקיעים לכל דבר, אנשים המצפים לתמורה עבור השקעתם.  במבחן התמורה על השקעה (Return on Investment או ROI), השקעה במערכת הבחירות של הילארי הייתה כישלון עסקי לעילא ולעילא.

לסיום הפרק, הערה בנושא הימורים ובחירות.  השמועות מספרות שבלאס וגאס לא מהמרים על בחירות.  זה לא חוק כתוב, אבל זו מסורת הנשמרת מאז הפיאסקו התחזיתי/סקירתי של מערכת הבחירות לנשיאות ב-1948 - העיתונים כבר יצאו עם כותרות "דיואי ניצח".  לא היה מזיק אם המהמרים/משקיעים של ימינו היו מאמצים את המסורת הזאת.    

2.  כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאִי אֶת הַבַּיּת הַלָּבָן, וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹאִי.    

כישלונה של הילארי קלינטון בבחירות לנשיאות ארה"ב מקנה משמעות חדשה למשפט "פסק דינו של הבוחר".  הילארי הייתה המועמדת לנשיאות המושחתת ביותר בהיסטוריה של ארה"ב.  אחרי שלושים שנה בפוליטיקה האמריקאית, ה"הישג" היחיד אותו היא הביאה למערכת הבחירות היה קופת שרצים המכילה שורה של עבירות פליליות שעל כל אחת מהן, אזרח מהשורה היה נידון לכמה שנים מאחורי סרג-ובריח. 

ממשל אובמה, במסגרת מאבקו להבטיח את זכייתה של הילארי בבחירות, שבר את כל המוסכמות והתערב בצורה חסרת תקדים בהליכים המשפטיים על מנת למנוע את העמדתה לדין.  וכך, במקום לתת ל-12 מושבעים לחרוץ את גורלה של הילארי בבית המשפט, הכדור נמסר לידי ציבור הבוחרים.  פסק הדין היה חד משמעי - guilty as charged (בתרגום חופשי - אשמה ועוד איך).  גזר-הדין, כפי שהוא מופיע בכותרת הפרק שהיא פרפראזה על מה שנאמר למשה רבנו בהגיעו לארץ כנען, היה חמור לא פחות.  כמאמר חז"ל - מֵאִיגְרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא.  

3.   מדבר סקר תרחק

מערכת הבחירות של 2016 הייתה שעתם היפה של מגידי עתידות, יידעונים, איצטגננים, מעלים-באוב, קוראים-בקפה ושורה ארוכה של עוסקים בפענוח צפונות העתיד.  השעה הזאת נמשכה למעלה משנה וחצי.  במשך שנה וחצי הם עסקו יומם וליל בהפקת ניחושים, תחזיות וסקרים.  מלאכת העתידנות איננה קלה כי זה לא פשוט להתנבא מדי שבוע / ולהעלות יומיום באוב דבר מה חדש (מתוך שיר "המכשפות" מאת נעמי שמר).  אפשר להבין את התסכול כאשר מאמץ ממושך כזה מסתיים במפח נפש וכל מה שנותר זה למצוא הסברים לפספוס. 

תחזיות נכשלות מסיבה פשוטה - קשה לחזות, בייחוד את העתיד (מאמרות השפר של מאמן הבייסבול האגדי, יוגי ברה).  פעם אחר פעם, עתידנים שוכחים את האמת הזאת ומתייחסים לתחזיות שלהם כאל אמת שאין לערער עליה.  כדאי שהם יחשבו על כך בעתיד.  

4.   דוד וגוליית

מערכת הבחירות של טראמפ הייתה מאבק של דוד מול גוליית במלוא מובן המילה.  היה פער עצום במשאבים כלכליים וכוח אדם שהופעלו ע"י הילארי לעומת אלה של טראמפ.  טראמפ וקומץ תומכיו נאלצו לנהל מערכה בשלוש חזיתות - מול המפלגה הדמוקרטית, שהתייצבה כאיש אחד מאחורי הילארי, למרות שקופת השרצים שהיא נושאת לא הייתה בחזקת סוד; מול התקשורת, שלמעט חריגים בודדים, תפקדה כסניף של המפלגה הדמוקרטית; ומול המפלגה הרפובליקנית שרבים מתוכה לא השלימו עם מועמדותו של טראמפ והצהירו בריש גלי על העדפתם את הילארי.  למעשה הייתה גם חזית רביעית - התמיכה האקטיבית של ממשל אובמה במועמדותה של הילארי.  זה טבעי שנשיא יתמוך במועמד של המפלגה שלו, אבל בעבר נשיאים סייגו את הפעילות הזאת ולא התנהגו כאילו הנשיא הוא של המפלגה השלטת בלבד ולא של כל האומה.

אין ספק שהצלחתו של טראמפ היא הישג חסר תקדים.  אני חושב שהישגו של טראמפ איננו פחות מרשים מאשר זה של אובמה לפני שמונה שנים כשהיה הכושי הראשון שהגיע לבית הלבן.  צריך להסיר את הכובע ולאחל לו הצלחה.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "כישלונה של קלינטון: הבוקר שלמחרת - היקיצה המרה", מגזין המזרח התיכון, 9 בנובמבר 2016.