כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית
תאונות דרכים בעולם-המוסלמי - רוצחים בשם אללה
La Nacionalidad Palestina como Movimiento Nacionalista de la Liga Árabe
חיילת ישראלית אחת אמיצה, מול צבא של פחדנים
נג´ם ואלי - מסע אל לב האויב
טורקיה – מדוע אי-אפשר לסמוך על מדינה מוסלמית
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים
המנהיגות האירופאית הפקירה את אזרחי אירופה
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
התקשורת הישראלית והטרור האסלאמי בדרום-מזרח אסיה
עבריינות לאומנית בקרב ערביי-ישראל – ג´יהאד בשם אללה
לאן נעלמות 20,000 נשים מוסלמיות מידי שנה
הצבא הטורקי - מגן החילוניות הטורקית
כוויית אינה שוכחת את הבגידה הפלסטינית
קפריסין והתרגיל הטורקי
ממלחמת ששת-הימים למלחמת יום הכיפורים – האירועים המרכזיים: חלק ב
מי רוצה מדינה כורדית עצמאית במזרח-התיכון
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

גיאוגרפיה או פורנוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר

25.04.2010


 

 

 

באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב מתקיים קורס בשם פרקים נבחרים בגיאוגרפיה של המזרח התיכון (Selected Topics in the Geography of the Middle East). מורי הקורס הם הפרופסורים יפתחאל אורן וניב גורדון, שמות שכבר הופיעו במאמרים קודמים שלי בפורום של אתר אימגו. הקורס הזה מיועד לסטודנטים זרים (overseas students) וניתן בשפה האנגלית. לא כל הסטודנטים הלומדים בקורס הזה הם מבני ברית. למיטב ידיעתי גם סטודנטים ישראלים יכולים להשתתף בקורס.

 

אני חייב להודות שכאשר הגיעה אלי הידיעה על קיומו של קורס כזה, תגובתי הראשונה הייתה שזה רעיון מצוין. באים להם אנשים זרים לרכוש השכלה בארץ-הקודש, הרבה הם לא יודעים על האזור. מושגים כמו מדן ועד באר שבע לא אומרים להם כלום. אין להם אפילו מושג ראשוני על הגיאוגרפיה של המדינה ושכנותיה. והנה, מציעים להם קורס ברמה אוניברסיטאית שייפתח להם את העיניים. בקורס הזה הם ילמדו שמדינת-ישראל היא מדינונת שביחד עם השטחים השנויים במחלוקת של יהודה ושומרון היא משתרעת על שטח שעולה אך במקצת על השטח של Long Island במדינת ניו-יורק בארה"ב. בקורס הזה הם ילמדו שלרצועת-עזה, הנמצאת במרחק של פחות משעה נסיעה (36 ק"מ או 22 מייל) מחדר הלימודים שלהם, המוקפת ע"י מדינת-ישראל משני צדדים יש גבול משותף עם מצרים בצד השלישי. אולי גם יאמר להם ע"י מורי הקורס שהמצרים אוסרים באופן מוחלט על מעבר של אנשים ו/או סחורות לרצועה וממנה - סביר להניח שהמלה "מצור" לא תופיע בקוריקולום בקשר להגבלות התנועה שמצריים מטילה על תושבי רצועת-עזה, כי זה פוליטיקה - אבל בכל זאת זה יותר טוב מכלום. בקורס הזה וודאי יוקדש זמן לדון בנושא חשוב, נושא בעל משמעות רצינית ביותר. נושא שתי המדינות לשני עמים המעסיק את כל העולם כבר קרוב לעשרים שנה. מי לא שמע לפחות פעם אחת בימי חייו שהסכסוך הישראלי ערבי יגיע לקצו עם הקמתה של מדינה פלשתינאית לצידה של מדינת ישראל. אפילו גוי שבפעם הראשונה בחייו דורך על אדמת המזרח-התיכון, ומעולם לא היה לו כל קשר ליהודים או ליהדות, חזקה עליו שאת זה הוא שמע.

 

מה שהסטודנט מחו"ל שבא לרכוש תורה בציון לא שמע, מה שלא עולה אף פעם לדיון בשום פורום, היא השאלה מאיזה צד של מדינת- ישראל תקום אותה מדינה פלשתינאית עתידית שאמורה להביא את השלום לעולמנו. איך שהוא, בכל פעם שמדברים על מדינה פלשתינאית שתוקם לצידה של מדינת-ישראל, השאלה מאיזה צד הולכת לאיבוד. אף אחד לא מתייחס אליה. ככה זה היה אצל הנשיא קלינטון, ככה זה היה אצל הנשיא בוש (הבן), ככה זה עכשיו אצל הנשיא אובמה, ככה זה אצל הקווארטט וככה זה באו"ם. מה יותר טבעי מאשר להעלות את הנושא הזה בקורס העוסק בגיאוגרפיה של המזרח-התיכון, קורס בו משתתפים אנשים שהנושא חדש עבורם, שאין להם דעות קדומות. יש מקום לקיום דיונים פורים ומקיפים על הנושא הזה, דיונים שיקלו על תלמידי הקורס להבין את המציאות הגיאוגרפית של המזרח-התיכון.

 

אתם יכולים לתאר לכם את גודל אכזבתי כאשר התברר לי שטעיתי. לֹא מִנֵּיְה וְלֹא מִקְצָתֵּיְה. הקורס אכן מתקיים, וכפי שכתבתי למעלה הוא מוגדר כקורס בגיאוגרפיה. אבל בהשאלה מדבריו של סקיני (Sakini) במחזה בית התה של ירח אוגוסט (The Teahouse of the August Moon), פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה, הגיאוגרפיה אותה מלמדים בקורס הזה היא לא בדיוק גיאוגרפיה, לפחות לא מה שכל אחד מבין פשוטי-העם שבינינו מבין במושג "גיאוגרפיה". מיותר לומר שאף אחד מבין הנושאים שהזכרתי למעלה איננו נכלל בתוכנית הלימודים של הקורס.

 

מספר מלים להבהרת הרקע: מטבע הדברים, בשל ריחוק מקום מגורי מהעיר באר-שבע, ברור לכל הקוראים שאין ביכולתי לבוא באופן אישי ולהאזין למה שמלמדים שם בקורס כזה או אחר. זה בהנחה שהיו מאפשרים לי לשבת בכיתה כסטודנט שלא מן המניין. המאזינון שלי, מכשיר הפאל בעזרתו הצלחתי להביא לידיעת הקוראים את מה שהתרחש בסדר פסח שהתקיים בבית-הלבן (http://www.e-mago.co.il/Editor/actual-3305.htm), אינו מתאים לתקן הישראלי. כמו ה I-Pad של Apple, משרד התקשורת אוסר את השימוש בו. אבל לא אלמן ישראל (תרתי משמע . . .). אחד הסטודנטים הלומדים בקורס שלח דו"ח מפורט לאתר האינטרנט המנהל מעקב שוטף אחרי פעילותם של אקדמאים ישראלים הנוהגים להשמיץ את מדינת-ישראל ולחתור תחת הלגיטימיות של עצם קיומה, באמתלא של שמירה על המוסר ועל זכויות האדם. מאליו מובן שהאתר נמנע מלזהות את הסטודנט בשמו, כי הוא רוצה לסיים את לימודיו ולקבל ציון הוגן. מי שמעוניין בפרטים, להלן הקישור לאתר:

 

http://www.israel-academia-monitor.com 

 

כמקובל בקורסים אקדמיים הסטודנטים נדרשים לקרוא חומר עזר כהכנה לשיעורים, וכן כהשלמה לידע הנמסר להם במהלך השיעורים, בהם הזמן העומד לרשות המורה הוא מוגבל. אפשר ללמוד הרבה על תוכנו של כל קורס, למעשה כמעט את הכל, מקריאת חומר העזר הזה.

 

לפני שאמשיך עלי להבהיר לקוראים שלא זכו להסתופף במסדרונות האקדמיה הבדל בסיסי בין אוניברסיטה לבין בית-ספר. בבית-ספר יש תוכנית לימודים המכתיבה למורה מה עליו ללמד - מה הנושאים בהם עליו לדון ומה מידת העומק של הדיון. למורה אין הרבה חופש בחירה ועליו לציית להוראות הרשות הקובעת, משרד החינוך במרבית המקרים. לא כך המצב באוניברסיטה. שם אין תוכנית לימודים. המורה הוא שקובע מה הוא ילמד ואיך הוא ילמד את זה. זה קצת פשטני כי במציאות ישנן מגבלות - למשל מרצה לפיסיקה לא יעלה על דעתו ללמד את שירת ימי הביניים בקורס לתורת הקוונטים. אבל זו מגבלה מרצון, מגבלה שמורה שניחן בשיקול-דעת מטיל על עצמו. אין שום תוכנית לימודים פורמלית ולמורה יש למעשה אוטונומיה מלאה בבחירת חומר הלימודים בקורסים אותם הוא מלמד. זה מה שנקרא בשפה עממית חופש אקדמאי. יש לזה הצדקה מלאה כי לעתים תכופות מורים באוניברסיטה מלמדים נושאים שהם פיתוחים ותגליות חדשות, בחלקן שלהם עצמם, ולנושאים האלה לא קיימת תוכנית לימודים. יתרה מזאת, בהרבה מקרים אוניברסיטאות מגייסות לסגל שלהן חוקרים והוגים במיוחד למטרת הוראת-נושאים שהם פיתחו אותם. מטבע הדברים מורים כאלה בונים בעצמם את תוכנית הלימודים של הקורסים אותם הם מלמדים. 

 

רבים באקדמיה, כנראה עקב שליטה לקויה בשפה העברית, רואים במושג "חופש" מילה נרדפת (synonym) למושג "הפקרות". אקדמאים כאלה מנצלים את הטשטוש הזה על-מנת לעשות בכיתה כעולה על רוחם, ומה שחמור במיוחד, לקדם אג'נדה פוליטית במסווה של הוראה. בהשאלה מתחום אחר, בעולם האקדמי של ימינו החופש האקדמי הוא מפלטו של הנוכל. אני משתמש במכוון במונח נוכל, כי האקדמאים האלה הם נוכלים. רמאים פשוטים לכל דבר, רמאים המתהדרים באצטלא אקדמאית כדי להונות את תלמידיהם ואת הציבור בכלל.

 

הדמות המייצגת של הסטודנט במדינת-ישראל היא זו של בחור צעיר שסיים את לימודיו בביה"ס התיכון לא מזמן, על-פי-רוב הוא אחרי שרות צבאי ואולי גם הספיק לעבור מסע תרמילים באיזו ארץ אקזוטית. אין לו בדרך כלל מטען רב של ידע, והתמצאותו בענייני דיומא איננה מי יודע מה, גם אם הוא קורא עיתונים (יש חריגים, אבל הם בבחינת היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל). עבור סטודנט כזה המורה באוניברסיטה הוא מקור השראה, מודל לחיקוי (Role Model). לסטודנט הממוצע אין הידע שיאפשר לו לבדוק את נכונות ו/או את דיוק החומר המוגש לו. על פי רוב הוא גם לא מוצא סיבה להטיל ספק בדברי המורה. אין לו כל יכולת להבחין אם עובדים עליו, מתי מלמדים אותו ומתי הוא עובר שטיפת מוח (אינדוקטרינציה במסווה של הוראה). בנוסף לכל אלה, האקדמאי הנוכל איננו מגלה סובלנות מיוחדת כלפי מי שחולק על דעתו. ניצול האוטוריטה האקדמאית למניעת התבטאויות החורגות מהקו היא תופעה שמרבים לדווח עליה. זה מתבטא בציונים, במניעת קידום לתלמידי מחקר ובאי מתן קביעות לחברי סגל זוטר. כמובן שכל ביקורת על תעלוליו של האקדמאי הנוכל היא מקארתיזם. ה"מי שברך" לו זכתה פרופ' נירה חטיבה מאוניברסיטת ת"א שהעזה לפתוח את הפה הוא דוגמא טובה (כתבה על-כך התפרסמה באתר הארץ ב-9 בנובמבר 2009 בשם: "בכירים באוניברסיטת ת"א: האם אנחנו שמאלנים מידי?"). אתר האינטרנט שהבאתי למעלה הוא מטרה קבועה להשמצות והתקפות המאשימות אותו בציד מכשפות.

 

אחרי הסטייה הקצת ארוכה, אחזור לנושא המאמר, הקורס באוניברסיטת בן-גוריון.

 

נתחיל מהמורים. הקורס מועבר ע"י שני מורים. על אחד מהם אפשר לומר מה לכוהן בבית הקברות. תחום ההתמחות שלו איננו גיאוגרפיה, וגם לא ראיתי בשום מקום שהוא עוסק בנושא כחובב. התחום שלו הוא מדעי המדינה. הרקע שלו, לא מפתיע, הוא אנטי-ישראלי למהדרין. בתקופת השיא של פיגועי ההתאבדות הוא נהג לבקר באופן קבוע במוקטעה ברמאללה כדי לעודד את ערפאת ב"מאבקו הצודק". לאחרונה הוא זכה ל"תהילת עולם" בזכות מאמר שפרסם בעיתון לוס אנג'לס טיימס, בו הוא קרא לחרם כלכלי ואקדמאי על מדינת-ישראל אותה הוא הגדיר - איך אפשר אחרת - כמדינת אפרטהייד. למרות, או אולי בזכות המאמר הזה, אוניברסיטת בן-גוריון מצאה לנכון לקדם אותו ולמנות אותו לראש המחלקה לפוליטיקה וממשל. אשמח מאוד אם מי שהוא מבין הקוראים יוכל להסביר לי מה בכל הרקע הזה מכשיר אותו ללמד פרקים נבחרים בגיאוגרפיה של המזרח-התיכון.

 

המורה השני נראה במבט ראשון כבחירה קצת יותר מוצלחת. התחום שלו הוא באמת גיאוגרפיה. אומנם חלק משמעותי מזמנו מוקדש לפעילויות במסגרת ארגון "בצלם", ארגון שהוא מכהן כיו"ר שלו, אבל זה לא גורע מזכויותיו בתחום הגיאוגרפיה. הוא כמובן מכחיש בתוקף כל מעורבות אישית בפעילויות הקוראות להחרמת מדינת-ישראל, אבל כמו שמקובל לומר, אמור לי מי חברך. בתחום המקצועי יש לו resumé מרשים. אוניברסיטאות קולומביה וברקלי בארה"ב, קייפטאון בדרום אפריקה, ונציה באיטליה ופעילות רבה באוסטרליה, שם הוא קבל את הדוקטורט. מתקבל הרושם שמרוב פעילות ברחבי תבל, ארץ-ישראל קצת קטנה עליו, והוא מתמצא בגיאוגרפיה המקומית קצת פחות מאשר בגלובלית. יש לי הרגשה, אם כי אינני יודע בוודאות, שכאשר ה-BBC התייחס למצור שמצרים מטילה על רצועת עזה (http://www.e-mago.co.il/Editor/actual-3295.htm), זו הייתה עבורו הפתעה לשמוע שלמצריים יש גבול משותף עם רצועת עזה.

 

עם צוות הוראה בעל רקע כזה, קשה לצפות שבוגרי הקורס יצטרפו לקהל אוהדי מדינת-ישראל. ואכן, כבר בדיקה שטחית של תוכן הקורס מבטיחה שכאן לא תהיינה הפתעות. כפי שציינתי למעלה בשיעורים עצמם לא הייתי, אבל מחומר העזר, אותו הסטודנטים נדרשו לקרוא כהכנה לקורס, למדתי הרבה. לא אכביר במלים, כי את הפרטים המלאים אפשר לקרוא באתר האינטרנט שהבאתי למעלה. אסתפק כאן בעיקרי הדברים.

 

ראשית לא ברור בכלל מה הקשר של החומר הזה לגיאוגרפיה של המזרח-התיכון. העיקר הוא מאמר שהתפרסם בירחון מדעי העוסק באנתרופולוגיה (Towards Ethnographies of the Future published in Cultural Anthropology Vol. 9 No. 3, pp. 302-338), שנכתבה ע"י חוקר בשם קליפורד (James Clifford). קליפורד, ע"פ הביוגרפיה שלו המופיעה באינטרנט, הוא אחד החוקרים המקוריים ביותר, השנויים במחלוקת ביותר ובעלי ההשפעה המירבית בתחום האנתרופולוגיה (one of the most original, influential, and controversial scholars working in anthropology). נו טוב, מי אני כי אחווה דעה, אבל בכל זאת, אנתרופולוגיה? זה לא נשמע לי כמו גיאוגרפיה. אולי ברוח דבריו של מרלון ברנדו ששחק את התפקיד של סקיני בסרט בית התה של ירח אוגוסט, אנתרופולוגיה זה גם כן עניין של גיאוגרפיה.

 

הרבה גיאוגרפיה אין בעבודת המחקר של קליפורד. לעומת זאת ישנה שם הקביעה הבאה הרצון לשוב לארץ ישראל הוא זר למסורת היהודית (having Jews longing for a return to Israel is alien to the Jewish tradition). ובמקום אחר החוקר טוען יהודי המזרח הם למעשה ערבים ויש להם יותר משותף עם שכניהם המוסלמים מאשר עם יהודי אירופה, והוא ממשיך ומאשים הציונות גרמה להרחקת יהדות המזרח ממקורותיה הערביים (Jews from the Middle East are really Arabs that have more in common with their Muslim neighbors than Jews from Europe. He accuses Zionism of alienating Mizrachi Jews from their Arab origins).

 

ישנם "צימוקים" נוספים מהסוג הזה בעבודת המחקר הזאת ובעבודות מחקר אחרות עליהן היא מסתמכת, אבל המגמה ברורה. שלילה מוחלטת של הרעיון הציוני. גיאוגרפיה לא מצאתי שם. עבודת מחקר אחרת אותה הסטודנטים נדרשים לקרוא כהכנה לקורס עוסקת בהתבוללות של היהודים בארה"ב. העבודה הזאת היא נייטרלית מבחינת היחס לציונות ולמדינת-ישראל לשם שינוי, אבל לא ברור איך זה מתקשר לגיאוגרפיה של המזרח-התיכון.

 

סטודנטים זרים באים למדינת-ישראל לרכוש השכלה. סביר להניח שהם בחרו לבוא למדינת-ישראל ולא לשוודיה, למשל, כי הם רצו להכיר מקרוב את מדינת-ישראל, את תושביה, את ההיסטוריה שלה ואת הנעשה בה היום. מה הם מקבלים? מידע המציג את רעיון שיבת ציון כתופעה שלילית, כתופעה המנוגדת למסורת היהדות.

 

האם זאת התרומה של אוניברסיטת בן-גוריון להאדרת שמה של מדינת-ישראל ברחבי-העולם?

--

מאמרים נוספים בנושא:

השואה לא הייתה פשע נגד האנושות.

אקדמאים ישראלים בשירות הטרור הערבי.

==

מאת: ד"ר ישראל בר-ניר, "גיאוגרפיה או פורנוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון", 25 באפריל 2010.

 

   

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

 

טרור אסלאמי וקטסטרופה אנושית באזור אגם צ'אד 

 

 

צ'אד

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006