כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
העימות בין ארה"ב לצפון-קוריאה - משחקים באש?
רג´פ טאיפ ארדואן – לאן נעלם הנס הכלכלי של טורקיה
טרור, אסלאם ושיטפון של פליטים מאפריקה השחורה
צרפתים בני דת מוחמד – חורף 2015
יצירת תודעה היסטורית כוזבת בתעמולה הערבית
The Yom Kippur War - Historical Justice for Golda Meir
דרך אסד בלבנון
הממשל החדש של טראמפ - מלחמת 100 הימים
עדיף לדיפלומטיה הישראלית שהרשות הפלסטינית תגיד "לא"
המלחמה התחדשה - נאומו של אבא אבן, יולי 1948
וג´יהה אל-חוידר - דיוקנה של ליברלית סעודית
ד"ר וואפה סולטן - קול אמיץ בים של עוינות אסלאמית
ספר חדש: "קיצור תולדות דגל ישראל", מאת דני בירן
טרור אסלאמי – הלקח הטורקי והגרמני – דצמבר 2016
דמוקרטולוגיה - הדמוקרטיה הישראלית ללא כחל ושרק - חלק ראשון
דמותה של לילית במיתולוגיה היהודית מפרספקטיבה של ימנו
אחמד סעיד ומצרים במלחמת ששת-הימים, יוני 1967
חוכמת הטיפש – השיח הציבורי במדינת-ישראל
אחמד שוקיירי וכישלונה של הלאומיות הפלסטינית

כפרים ערביים על אדמה יהודית

היסטוריה

16.05.2009


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

הכיבוש הערבי על ארץ-ישראל נחשב לאחרון בשרשרת הכיבושים של הארץ בידי זרים. מבחינה מוסרית ואידיאולוגית, תהליך הדה-קולוניזציה שהחל לאחר מלחמת-העולם השנייה באסיה ובאפריקה היה צריך לחול ביתר-שאת גם על כל חלקי ארץ-ישראל כדי לאפשר ליהודים להקים את ביתם הלאומי ללא איומים חיצוניים של כיבוש והשמדה מצד שכנותיה. עצם העובדה שהליגה הערבית החליטה ב-1948 לפלוש לארץ-ישראל כדי לסכל את הקמתה של מדינת-ישראל העצמאית, ומאידך, לאחר שמדינות-ערב שפלשו אליה לא הקימו את המדינה הערבית על-פי החלטת האו"ם מ-1947, מורה על-כך שהיה להן מניע אימפריאלי קולוניאליסטי שנעטף במלל דתי אלים הנשען על האסלאם, הג'יהאד ועל מלחמת-שמד בכופרים היהודים. כך למשל, עיראק שאין לה גבול משותף עם ארץ-ישראל, השתתפה באורח-פעיל במלחמת-ההשמדה שתוכננה נגד היישוב היהודי ונגד מדינת-ישראל הצעירה שאך זה קמה ב-1948. יתרה מזאת, באורח תמוה, מדינות-ערב החליטו לגרש מתחומן כמיליון יהודים שהתגוררו במאות יישובים ברחבי המזרח-התיכון למרות שהם לא היוו כל איום צבאי או לאומי על התושבים הערביים.

 

על-מנת להבין לאשורו את מה שהתחולל בארץ-ישראל תחת הכיבוש הערבי, עלינו לחזור לראשית הכיבוש הערבי על הארץ. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-7 התנהלה המערכה הצבאית על ארץ-ישראל בשם האסלאם כחלק ממסע אימפריאלי של השבטים הערבים שהגיעו מחצי-האי ערב. כאשר נפרצו גבולות הארץ בעקבות הכיבוש הערבי, החלו פשיטות של שבטים נודדים לתוך הארץ - לא לשם התיישבות אלא לצורך ביזה וחיפוש אחרי מרחבים ירוקים לעדרי הצאן. על-פי הערכות שונות, המתבססות על מדדים שונים ומגוונים, עד לכיבוש הערבי התגוררו בארץ-ישראל בין 1.5 מיליון תושבים ל-2.5 מיליון תושבים. התרבות היהודית בארץ-ישראל דגלה לאורך אלפי שנים בתרבות של פיתוח קרקעי ביישובי-קבע המבוססים על חקלאות, מסחר וזכויות קניין, בעוד שהפולש הערבי הביא עימו תרבות של ניצול הקרקע עד תום ונדודים ממקום למקום בהתאם לצרכים המיידיים ובהתאם לעונות השנה. התרבות היהודית בארץ-ישראל התבססה בעיקר על פעילות אקטיבית, בעוד שהתרבות הערבית התבססה ברובה על פעילות פסיבית לטווח-קצר בהתאם לאופי התרבותי-מדברי של השבטים הבדואים. בשל כך, לאחר תקופה קצרה ביותר התחוללו שינויים מרחיקי-לכת בנופה של כל ארץ-ישראל עד שקשה היה להכירה. כ-50 שנה לאחר הכיבוש הערבי על ארץ-ישראל, כומר סורי בן המחצית השנייה של המאה ה-7 ידע לספר כי בעקבות פלישתם של השבטים הערביים "נכרתים עצים מכוסי עלווה ונהרסת המשובחת שבצמחיית ההרים".1 התיאור הקצר הזה למעשה אפיין את כל ארץ-ישראל תחת הכיבוש הערבי, תחת הכיבוש הצלבני, תחת הכיבוש הממלוכי ותחת הכיבוש העות'מאני שנמשך עד ל-1917.

 

במסגרת שיתוף הפעולה הצבאי בין טורקיה לגרמניה במלחמת-העולם הראשונה, הצבא הגרמני ערך עשרות גיחות-צילום מעל ארץ-ישראל. בעקבות הצילומים הללו מתגלית לנו ארץ קירחת לחלוטין, עם ישובים בודדים וללא תשתית נאותה למען קיומם הרווחתם של התושבים. עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל ב-1860 והקמתן של המושבות הראשונות, הנוף הארץ-ישראלי החל להשתנות בשני כיוונים מנוגדים, שהלכו וגברו עם הקמת המנדט הבריטי בארץ-ישראל.

 

חידוש התרבות החקלאית היהודית בארץ-ישראל דחפה להקמתם של עשרות יישובים חדשים שהיו מבוססים על סדר-חברתי מאורגן ומוצלח ברוב המקרים. הקמת המוסדות הלאומיים והתרבותיים בארץ-ישראל, במחצית הראשונה של המאה ה-20, הניחו את התשתית הרעיונית לכך, והם אף העניקו את העזרה החומרית הדרושה למען רווחתם וביסוסם של היישובים החדשים. "הפרחת השממה" לא הייתה סיסמא ריקה מתוכן, אלא היא התנהלה והתבצעה בכישרון רב ובמסירות רבה למרות הקשיים הפיזיים והחומריים. תעיד העובדה שבארץ-ישראל כמעט ולא היה קיים חורש טבעי, שכן הכל נעשה במו בידנו אנו במשך עשרות השנים האחרונות. כך למשל, רק בעשר השנים האחרונות נטעו למעלה מ-7 מיליון עצים ברחבי מדינת-ישראל.

 

בתקופת האימפריה העות'מאנית נחקקו חוקים מסוימים המגבילים רכישת קרקעות בידי יהודים. לעיתים קרובות, חקלאים יהודים הצטרכו לרכוש מחדש את אדמותיהם לאחר שהן נתפסו בידי פולשים מוסלמים. עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19 ופיתוחה הכלכלי של הארץ, גברו גלי ההגירה של ערביי האזור שביקשו לחסות בצילם של היישובים היהודיים החדשים. גלי ההגירה האלה גברו עד מאוד בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, ובמשך תקופה קצרה נוצרו יישובים ערביים זמניים של מהגרי-עבודה בקרבת היישובים היהודיים. באחדים מהיישובים הללו האוכלוסייה הערבית גדלה במאות אחוזים - זהו גידול שאינו נובע מריבוי טבעי. לצד המניע הכלכלי להגעתם של ערביי האזור, היה צד נוסף שהתבטא במניע דתי-אסלאמי שהלך והתחזק בעקבות התנגדותם של המדינות הערביות להקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ-ישראל. השלטון הבריטי של אותם ימים הגביל מאוד את עלייתם של יהודים לארץ-ישראל - למרות מה שהתחולל באירופה - אך במקביל לכך הבריטים לא הגבילו את כניסתם של ערביי המדינות השכנות לתוככי ארץ-ישראל. ויחד עם זאת, ב-1948 יהודי ארץ-ישראל התגאו בתרומתם לפיתוחה של הארץ באוזני התקשורת האמריקאית של אותם ימים, בעזרת הטענה ש"רק בשנים האחרונות הגיעו לארץ-ישראל כחצי מיליון ערבים ממדינות שכנות כדי למצוא בה תעסוקה". בחלק מהמקרים, הערבים התיישבו בכפרים שנבנו על חורבותיהם של כפרים יהודיים או בכאלה שהתושבים היהודים גורשו מהם במהלך הפלישות הערביות לתוך הארץ. לעיתים קרובות הפולשים הערבים אימצו את שמו העברי של יישוב כמו במקרה של "כפר כנא" שהיה מקום מושבה של משפחת הכהונה אלישיב. לכן, על ממשלת ישראל לקבל החלטה אמיצה להציב שלט ליד כל כפר ערבי שנבנה על חורבות כפר יהודי - שלט המספר את ההיסטוריה היהודית של המקום לאורך הדורות.

 

עניין זה מוביל אותנו הישר לתוצאותיה של מלחמת העצמאות הישראלית ולמלחמה שכפו הערבים על היישוב היהודי באותה עת. כך למשל, הגדרת המעמד של "פליט פלסטיני" מתייחסת להיבט הכלכלי של המושג, מאחר ונאמר כי "פליט פלסטיני" הוא מי שהתגורר בפלסטין ממאי 1946 ועד למאי 1948 ואיבד את ביתו בעקבות המלחמה עם ישראל. "האמנה הלאומית הפלסטינית" שהתפרסמה ב-1964 קבעה ש"פלסטין" היא כל ארץ-ישראל, ו"פלסטיני" הוא מי שהתגורר בה עד להחלטת החלוקה של נובמבר 1947. שני הביטויים האלה מראים בעליל כי גם הגדרת המושג "פליט" וגם הגדרת המושג "פלסטיני" ביקשו לתת מענה לאומי-ייחודי למהגרים שלא היה להם כל קשר ממשי לארץ-ישראל. על-מנת להעניק ייחוד-לאומי להגדרתו של "פליט פלסטיני", הוחלט ב"סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלסטינים" (אונר"א), ש"הפליטות הפלסטינית" עובר בירושה מאב לבן לדורי דורות. זהו המקרה היחיד בעולם בו מעמד של פליט עובר בירושה, ובכך האו"ם הצליח להנציח למשך שנים רבות בעיה שהחלה למעשה מהגירה ערבית לארץ-ישראל בשל נסיבות כלכליות שהפכה לבעיה פוליטית ולאומית.

 

על-בסיסן של ההגדרות הללו, החלה להתפתח היסטוריה פלסטינית מדומיינת שהתבססה בין היתר על אותם יישובי מהגרים שהוקמו בעקבות הפיתוח הכלכלי המואץ של היישוב היהודי בארץ-ישראל. מחד-גיסא, הלאומיות הערבית והתרבות הערבית אינן מכירות בזכויות הקניין של היהודים בארץ-ישראל או בזכויותיהם של היהודים במדינות-ערב, ומאידך הערבים מבקשים חזקה על ארץ-ישראל הנובעת מטענת הכיבוש הערבי על ארץ-ישראל. מצב פרדוכסלי זה דומה למצבם של הקופטים במצרים שהם התושבים המקוריים של המדינה המצרית עד לכיבוש הערבי ולפלישות של השבטים הבדואים מחצי-האי ערב.

 

כמיליון יהודים גורשו ממדינות-ערב מאז 1948. רבים מהיהודים לא ביקשו לשנות את אופייה של המדינה הערבית או ניהלו נגדה מלחמת-חורמה או דגלו בהשמדת תושביה. רבים מהיהודים שסולקו ממדינות-ערב, נאלצו להותיר מאחוריהם את כל רכושם ולוותר על אזרחותם.2 אגדת "הפליט הפלסטיני" אינה חלה על הפליטים האמיתיים של הסכסוך הערבי-ישראלי, שכן על-פי האידיאולוגיה האימפריאלית הערבית, "מה שמותר לערבים אסור ליהודים". על-פי עיקרון זהה פועלת מכונת התעמולה הערבית הדוגלת בחיסולה של מדינת-ישראל כמדינתו של העם היהודי בעזרת "דרישת השיבה" - שהיא ביטוי מכובס לקולוניזציה ערבית של כל ארץ-ישראל בפעם השנייה.3

 

המזימה הערבית שביקשה להביא לידי חיסולו של הקיום היהודי בארץ-ישראל נכשלה ב-1948. על כן, הערבים מציינים ב-15 במאי את "יום הנכבה", וזאת בדומה לניאו-נאצים באירופה המייללים בצער על כך שהיטלר לא הצליח לסיים לחלוטין את מלאכתו למרות מאמציו הרבים.

----

 

1. פרופ' בנימין זאב קדר, מבט ועוד מבט על ארץ ישראל. (יד יצחק בן-צבי, 1992), עמ' 18.

2. איתמר לוין, שקיעה מזרח - חיסול הקהילות היהודיות המדינות ערב ושוד רכושן. (משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2001). ראוי לציין שמתחם הנשיאות של סדאם חוסיין שכן על אדמות השייכות לאחת מהמשפחות היהודיות העשירות בעיראק שנאלצו לצאת מהמדינה בחוסר-כל.

3. מומלץ לקרוא את ספרו של פרופסור אפרים קארש, מאוניברסיטת לונדון, על היסטוריה של האימפריאליזם הערבי, שיצא לאור בשנת 2006.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "כפרים ערביים על אדמה יהודית", מגזין המזרח התיכון, 16 במאי 2009.

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • העצים
  • כתבה של שנאה
    • טוב, כניראה שאתה ערבי.
    • תגובה לרימא
    • רימא פולשת יקרה
      • המשך לימה פולשת יקרה
  • חשיפת האמת האומללה של ערביי ישראל
    • מקורם בערב
  • ביקורת על המאמר
  • thank you
  • לא לפירסום
  • מידע על נרצחי אוג'דה
  • נהנתי לקרוא
  • פליטי פלשתין לא פלשתינאים
  • צילומי האויר




גלריית המגזין

 

17 באוגוסט 2017

 

התהליך המדיני - תרגילים פוליטיים ותודעה עצמית כוזבת

ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לאורך הדורות

 

הפלישה הערבית לארץ-ישראל וההתיישבות היהודית

 

כפרים ערבים על אדמה יהודית

 

ביקור נתניהו - בין נוקשות אידיאולוגית לגמישות דיפלומטית

 

צפון קוריאה

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006