כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
מדינה חזקה, חברה יציבה ותקשורת בכיינית
רוברט ברנשטיין - הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
סולידריות חברתית בגרמניה – שבוע שלישי לשיטפונות
אין ציונות ללא יהדות – ואין יהדות ללא ציונות
התהליך המדיני – תרגילים פוליטיים ותודעה עצמית כוזבת
אל-נכבה (النكبة‎) – הפלשתיניזציה של המסכנוּת
השילוש-הקדוש הגרמני – גרמנים, ישראלים ופלסטינים
אשרף מרואן - המרגל שהפעיל את ראש ה"מוסד"
עבריינות לאומנית בקרב ערביי-ישראל – ג´יהאד בשם אללה
אובמה ומדיניות הסיכולים הממוקדים
אובמה - יהירות מנהיגותית של מעצמה מדשדשת
כפרים ערביים על אדמה יהודית
את מי מרגיזה תחנת הטלוויזיה הלוויינית אל-ג´זירה
פרספקטיבה היסטורית: שוב אופנסיבה רוסית מלוּוה באולטימטום
בחירות ארה"ב 2012 – האם אובמה מאבד שליטה?
24 שנים מאז הטבח באל-חמה והקמת הברית הלאומית לשחרור סוריה
צעירים באירופה – האם הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת
טרור אסלאמי – הלקח הטורקי והגרמני – דצמבר 2016

המודיעין הישראלי בעקבות עבד אל-חמיד סראג´

מאת: ד"ר יוחאי סלע

29.03.2008


 

 

 

באפריל 1955 נרצח, בידי מתנקש, קצין בכיר בשם עדנאן אל-מליכי שכיהן בתפקידו האחרון כסגנו של הרמטכ"ל הסורי. הרצח גרם לזעזוע רב בסוריה שממילא סבלה ממשברים מתמשכים ומחוסר-יציבות פוליטית, שכן, מ-1949 ועד ל-1954 אירעו בסוריה שלוש הפיכות צבאיות. רק לאחר סילוקו של הרודן אדיב שישכלי בראשית 1954, הוחלט לקיים בחירות חופשיות לפרלמנט הסורי המתחדש - שהתקיימו בספטמבר אותה שנה. למרות החזרה לחיים הפרלמנטריים התוססים, הצבא הסורי המשיך לשחק תפקיד חשוב בחיים הפוליטיים של סוריה, שכן, היה ברור לכל, באותה עת, שהמפתח לשלטון הפוליטי עדיין מצוי בידי קציני הצבא.

 

צבא ופוליטיקה בסוריה

עדנאן אל-מליכי הקרין כלפי סביבתו "לאומיות סורית עזה", כאשר לצבא, לדידו, היה תפקיד חשוב בהצלת המדינה ובפיתוח גדולתה.[1] אחיו של אל-מליכי, ריאד אל-מליכי, היה אחד ממנהיגי מפלגת הבעת' באותה עת. ובמסגרת המאמץ הפוליטי של כל המפלגות להשיג השפעה בתוך הצבא עצמו, גם מפלגת הבעת' לא היתה יוצאת מהכלל בנושא זה. יתרה מזאת, פחדה של מפלגת הבעת' באותה עת היה כי הצבא ייפול בידי "ריאקציונרים ימניים" שישאפו לכרות בריתות עם מדינות שכנות בעלות אוריינטציה פרו-מערבית כמו עיראק וטורקיה. לפיכך, אל-מליכי נראה למנהיגי מפלגת הבעת', של אותה עת,  כבעל-ברית היכול להקרין מהשפעתו על חבריו בצמרת הצבא. כאמור, רצח אל-מליכי, באפריל 1955, גרם להלם וזעם רב בציבור הסורי בכלל, ובמפלגת הבעת' בפרט. אלה וגם אלה, ביקשו לשים יד על מבצעי הרצח בכל האמצעים הדרושים לכך.

 

                         עבד אל-חמיד סראג' לצידו של עבד אל-נאצר

 

רוצחו של אל-מליכי זוהה כחבר "המפלגה הלאומית-סוציאליסטית הסורית"[2] הידועה בשמה כ- PPS (על-פי ראשי-התיבות של שמה בשפה הצרפתית).[3] האידיאולוגיה של מפלגה זו, התבססה בעיקר על ה"פאן-סוריות" והיא דגלה בקו אנטי-קומוניסטי קולני ובוטה, מה שהיווה בסיס נוח לשיתוף פעולה בין חברי המפלגה לבין שירותי המודיעין המערביים - בעיקר של ארה"ב ובריטניה. זמן קצר לפני שאל-מליכי נרצח, הוא ביקש לסלק משורות הצבא קצינים אחדים שהיו חברים במפלגה זו או הזדהו עמה. כתוצאה מכך שררה יריבות אישית בין אל-מליכי לבין מפלגת ה-PPS. לכאורה הרצח נראה בהקשר פוליטי מקומי, דהיינו יריבות פנימית מפלגתית בתוך סוריה עצמה כפי שהדבר אפיין את סוריה מראשית קבלת עצמאותה ב-1946. אולם, במהלך המשפט שנערך נגד הנאשמים ברצח, התגלה כי ישנו קשר רחב הרבה יותר הנוגע להתנקשות באל-מליכי. התברר, שמפלגה זו הופעלה בידי שירותי המודיעין של ארה"ב ואנגליה, וכי מסמכים שהתגלו מהלך המשפט הראו כי במהלך 1955 סיפקה מפלגה זו ידיעות על הנעשה בסוריה, על "האחים המוסלמים" ועל המפלגה הקומוניסטית של סוריה ולבנון בראשותו של חאלד בקדאש.

 

בין הממצאים שהוגשו לבית המשפט, היה מכתב שנשלח מארה"ב בידי הישאם שראבי[4] שהיה חבר המפלגה. לבית-המשפט הוגשו מספר הוכחות, בין היתר הודאות הנאשמים עצמם, שהיוו עילה מספיקה כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי מדינות המערב ובראשן בריטניה וארה"ב. תוצאותיו של רצח זה היו מרחיקות לכת בכך שלמפלגה הקומוניסטית ניתנה הזדמנות בלתי-חוזרת להורות על הכיוון והמגמה הפוליטיים הרצויים לסוריה כמדינה עצמאית. למפלגה הקומוניסטית ניתנה הזדמנות נוספת להחליש את עמדת המערב בסוריה ולהפנות את המרץ הפוליטי של סוריה לעבר בריה"מ במטרה לחזק את הקשרים עמה. מבחינתה של מפלגת הבעת', חיסולה של ה-PPS משמעותו היה גם חיסול הרעיון המרכזי של ה-PPS שהתבסס על "פאן-סוריות" העומד בסתירה למצע האידיאולוגי של מפלגה הבעת' הדוגל ב"פאן-ערביות". לפיכך, שתי המפלגות העיקריות שהיו קולניות נגד ה-PPS ויצאו נשכרות ממהלך העניינים, היו מפלגת הבעת' והמפלגה הקומוניסטית. על כן, שתיהן ביטאו עמדה בלתי-מתפשרת נגד האחראים לרצח ופסלו כל ניסיון לגלות רחמים כלפיהם או כלפי שולחיהם. בשל "החותם המערבי" לרצח אל-מליכי, ההשפעה הסובייטית בסוריה גברה כמעט כהרף-עין דבר שעורר חששות רבים מקרב מדינות המערב ובכללן ישראל.

 

חברי המפלגה שנשפטו בסוריה חלקם הוצא להורג, חלקם נשפט לתקופות מאסר ממושכות ורבים אחרים הצליחו לברוח ללבנון שם הם ביססו מחדש את המפלגה. חברי ה-PPS ראו את עצמם כקורבנות של "קשר קומוניסטי" רחב, לפיכך הם נטו לבסס את יחסיהם עם שגרירויות מערביות ולעיתים הם היו הצינור העיקרי להעברת מידע על סוריה לנציגים מערביים בלבנון.[5] כאשר נכשל Operation Straggle שתוכנן על-ידי ה-CIA וה-MI6, ארה"ב ובריטניה החלו לרקום תוכנית נוספת שתביא להקמתו של משטר פרו-מערבי בסוריה. שם המבצע[6] היה Operation Wappen. רצח אל-מליכי לא תוכנן בידי הבריטים  ואמריקאים, אלא זו היתה כנראה יוזמה מקומית של אחת ממנהיגי ה-PPS באותה עת. (על המבצעים החשאיים הכושלים של בריטניה וארה"ב בסוריה באותן שנים במטרה לבלום את ההשפעה הקומוניסטית, במאמר נפרד).

 

עלייתו של סראג'

בעקבות הפרשה עלתה דמותו של קצין סורי צעיר בשם עבד אל-חמיד סראג' (Abd al-Hamid Sarraj). הוא התבלט לראשונה כשהחל לטפל בפרשת רצח אל-מליכי תוך כדי גילוי הקשרים המסועפים של ה-PPS עם אישים סורים ועם נציגויות מערביות. סראג' עתיד לשחק תפקיד חשוב בפוליטיקה הסורית עד לאחר פירוק האיחוד עם מצרים ב-1961. מבחינת זיהויו הפוליטי של סראג' נטייתו היתה כלפי מפלגת הבעת' בשל מצעה הלאומי וחשדנותה כלפי כל התערבות זרה. יחד עם זאת הוא ניסה להשתית את יחסיו עם המפלגה על בסיס של ברית בין בעלי-עניין, אך, עם ריחוק מסוים מכל תווית של בן חסות. יתרה מזאת, סראג' עצמו נזהר שלא ליצור את הרושם כי הוא משתייך לקבוצה, סיעה או מפלגה הקשורה למערכת הפוליטית בסוריה. במחלקת המחקר של משרד-החוץ הישראלי תואר סראג' (על בסיס ידיעות מודיעיניות) באופן הבא:[7]

 

"מאז רציחתו של סגן הרמטכ"ל הסורי הקולונל עדנאן אל-מליכי באפריל 1955, היה הקולונל עבד אל-חמיד סראג' הדמות המרכזית בתוך קבוצה זו (אוהדי מפלגת הבעת') ובעזרת מעמדו הראשי - ראש חיל-המודיעין הסורי - היה למעשה השליט בצבא הסורי, כשהרמטכ"ל תופיק ניזם אל-דין משמש ככלי-שרת בידיו. הפרטים האישיים הידועים לשירותי הביון המערביים על הקולונל סראג' אין בהם כדי לתת רקע מלא לדמותו ואופיו. החומר הרב ביותר נמצא בידי הצרפתים, שכן סראג' שהה בפריז כשלוש שנים (1954-1952), תחילה כתלמיד ב'אקול ד'אטה מג'ור', ואחר כעוזר לנספח הצבאי הסורי. מתוך שאלונים שמילא בעת לימודיו ומתוך חקירות שערכו אחר-כך בפריז וגם בדמשק השירותים המערביים, הסתמנו הפרטים האישיים הבאים:

 

הוא נולד ב-1925 בחמה, אשר בצפון סוריה, משפחתו היתה משפחה אמידה ביותר בעלת קרקעות רבות באזור שהוא אחד האזורים הפוריים ביותר בסוריה. הוא בחר - עם תום לימודיו בביה"ס התיכוני - בקריירה צבאית בניגוד לרצון הוריו, ונכנס לאקדמיה הצבאית הסורית שבחומס.

 

כאן נתגלה כתלמיד מוכשר, חרוץ ומצניע לכת. חבריו מעידים עליו, שהיה 'רציני מאוד', ונראה שכבר בעת לימודיו החל לבחון בעין ביקורתית את הנעשה בחיים המדיניים של מולדתו וצבאה.

 

למרות זאת, לא הזניח את החובות הציבוריות שהיו מולטות עליו ולאחר שסיים בהצלחה את האקדמיה והחל לשרת בחיל-הרגלים הסורי, התבלט עד מהרה כקצין מוכשר. ב-1952 הוא נשלח לצרפת להשתלם ב'אקול ד'אטה מג'ור' וכאן הוא נפגש לראשונה עם מחשבה צבאית מודרנית ועם קצינים מצבאות אחרים (ביניהם גם קצינים בכירים ישראלים שהחלו אותה שנה להשתלם בביה"ס זה). כמה מקורות מודיעין טוענים כי בעת לימודיו כאן נפגש גם עם חוגים צרפתיים - רדיקלים, סוציאליסטים וקומוניסטים - והושפע מתפיסת-העולם המתקדמת שלהם, תוך שמיזג בה את היסודות הלאומנות הערבית, שקנה לעצמו משחר ילדותו.

 

שנתיים לאחר מכן (1954), הוא נתמנה כעוזר לנספח הצבאי הסורי בצרפת ומכהן בתפקיד זה שנה אחת. ביולי 1955 הוא נקרא לשוב לדמשק ומקבל לידיו את הפיקוד על חיל המודיעין הסורי.

 

עיתונאי אמריקני אשר נועד עמו לשיחה לפני חודשים אחדים, תיאר אותו כ'רווק, שחום-עור, בעל קומה בינונית, רציני וממושמע, בעל נטיות מופרזות לחשדנות ומסתורין'.[8] עם מינויו כראש חיל המודיעין הסורי, לא נתפרסם עדיין מחוץ לגבולות ארצו, ואף בה לא היה ידוע. בהפיכה שהדיחה את שישכלי ואשר לקצינים שנטו ל"מפלגת התחייה הערבית" היה בה חלק מכריע הוא כבר נתבלט, אך הוא הפך לדמות המרכזית בקבוצה רק עם הירצחו של עדנאן מלכי. כיום ברור, שהמתנקש היה איש חבורת הקצינים מתנגדת, בעלת נטיות פרו-מערביות מובהקות. בסוריה ומחוצה לה היו רבים שסברו, כי עם הירצחו של מלכי תתחסל הקבוצה השמאלית של הקצינים. אולם סראג' הוכיח את ההפך. הוא ליכד את הקבוצה והפכה לגורם המדיני והצבאי הראשון במעלה בסוריה. במרוצת הזמן אף הודה באוזני אורחים זרים, כי הוא עומד בראש 'קבוצת קצינים היחידה הראויה לשמה בצבא הסורי'.

 

חודשים מספר לאחר רציחתו של אל-מליכי, בשלהי הקיץ של 1955 החלה להסתמן השתלטותה הגוברת של הקבוצה, שסראג' היה לראשה, בצבא הסורי. גל של פיטורין מהצבא וחילופי גברי הציף את אנשי הקבוצה בעמדות מפתח. מיד אחר הוחל גם במאסרים בין הקצינים שלא היו לרוחה של הקבוצה, והם הואשמו בקשר עם עיראק להפלת השלטון בסוריה והגשמת הרעיון של 'איחוד הסהר הפורה'.

 

בשלב מאוחר יותר החלו להתהדק הקשרים בין קבוצה זו לבין הכת צבאית השלטת במצרים וכיום אין חולקים עוד - לא בקהיר, לא בדמשק ולא בבירות המערב - כי הקולונל סראג' היה האיש אשר הכשיר בסוריה את הקרקע להקמת הפיקוד המשותף המצרי-סורי.

 

אם כי סראג' נחשב לראשה של קבוצת הקצינים הפרו-סובייטים, הוא נוהג להדגיש - במידה שבכלל הוא מדבר על נושא זה עם עיתונאים או נציגים מערביים - כי הוא אינו קומוניסט, ובמשך השנתיים האחרונות אך ביצע מפעם לפעם מאסרי-קומוניסטים. עם זאת, ציינו בשעתו מרבית דוחות הביון, כי הוא האיש אשר ארגן ועודד את מסעו של נשיא סוריה לברית-המועצות בשלהי 1956.

 

אחד הדברים שנזקפים על-ידי המערב לחשבונו של סראג' הוא הכנסת המומחים הזרים ממזרח-אירופה לצבא הסורי.[9] מספרם מגיע עתה ל-300 בערך, רובם המכריע מברית-המועצות ומצ'כיה. עשרה בעלי דרגות גבוהות שבאו ממזרח גרמניה, ושירתו בשעתו בצבא הנאצי, תופסים עתה עמדות מפתח בצבא הסורי. מומחים אל ליוו את משלוחי הנשק המזרח-אירופים שהוזרמו לסוריה בכמויות ניכרות, במסגרת עסקת נשק דומה לזו עם מצרים.

 

מרבית המשקיפים רושמים לחובתו של סראג' אף את משפט-הראווה האחרון שנערך בדמשק בו נידונו 47 קצינים ומדינאים - 12 מהם למוות והיתר למאסר עולם.

 

עם זאת חובה לקבוע, כי הקצין בן ה-32 הוגדר על ידי מקורות שונים כאיש החזק ועם זאת האידיאליסט ביותר שהופיע על בימת-חיים המדיניים בסוריה מאז 1946. העובדה שהוא עדיין לא הודח מעידה על חולשתם של שליטי סוריה ועל מעמדו החזק של סראג' ותומכיו, בניגוד למרבית הקצינים שקדמו לו בשליטה על הצבא של סוריה".

 

עד כאן הדו"ח הישראלי על עבד אל-חמיד סראג' השופך אור על אחד מהאירועים החשובים שהתרחשו בסוריה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. בתקופת האיחוד עם מצרים (1961-1958), סראג' מונה לשר-הפנים של סוריה - בתפקידו זה הוא הפך לאיש החזק בסוריה וליד-ימינו של עבד אל-נאצר. בשל תפקידו ונאמנותו ללא סייג לנאצר, הוא רכש לו אויבים רבים מבית שביקשו את ראשו. לאחר פירוק האיחוד בין סוריה למצרים ב-1961, סראג' ברח למצרים, שם התמנה לתפקידים ממלכתיים בברכתו של נאצר כהוקרה לנאמנותו ומסירותו בתקופת האיחוד. סראג' הלך לעולמו בקהיר ב-23 בספטמבר 2013.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "המודיעין הישראלי בעקבות עבד אל חמיד סראג'", מגזין המזרח התיכון, 29 במרס 2008. 

 

הערות


 

[1] סיל, סוריה. עמ' 268-270; Douglas Little, Mission Impossible, p. 673.

 

[2] אל-מליכי נרצח בידי יוסוף עבד אל-כרים, בן העדה העלווית, סמל בצבא הסורי וחבר פעיל במפלגה. לאחר זמן מה, יוסף עבד אל-כרים נרצח על-ידי עלווי אחר בשם בדיע מחלוף שהיה קרוב משפחה מצד אישתו של הנשיא חאפז אל-אסד, אניסה. בשל זיהויה של ה-PPS עם העדה העלווית באותה עת, רבים מבני העדה עברו למפלגת הבעת' גם משום שאחד ממייסדי הבעת' - זכי אל-ארזוסי - היה עלווי.

 

[3] L. Z. Yamak. The Syrian Social Nationalist Party. (Cambridge: Harvard University Press, 1966).

 

[4] הישאם שראבי נולד ב-1927, קיבל את ראשית השכלתו בלבנון, למד באוניברסיטת שיקגו שם קיבל דוקטורט ואף התאזרח בארה"ב. כתב מחקרים רבים על משטרים במזרח התיכון, על לאומיות, על מהפכה במזרח התיכון ועל לאומיות פלסטינית. כיום שראבי מכהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ג'ורג'טאון. שראבי סיפר על חברותו במפלגה בספר זיכרונות שפורסם ב-1978. ראו, הישאם שראבי, אל-ג'אמר וואל-ראמאד. (ביירות, 1978).

 

[5] סיל, סוריה. עמ' 272.

 

[6] Douglas Little, "Mission Impossible: The CIA and the Cult of Covert Action in the Middle East", Diplomatic History. Vol. 28, No. 5 (November 2004), pp. 663-701.

 

[7] דפי ביון. משרד החוץ הישראלי, מחלקת מחקר. 27 במרץ 1957, כרך א', מס' 4 עמודים 25-28. המסמך מובא כאן בשינויים קלים בלבד.

 

[8] ראו לדוגמא כתבה של קלייר סטרלינג ב-:

 

Claire Sterling, "Syria: Communism, Nasserism, and a Man Named Serraj". The Reporeter, 27 June 1959.

 

קלייר סטרלינג פרסמה ספר ב-1981 בשם The Terror Network שהשפיע רבות על ממשל האמריקאי בתקופת הנשיא ריגן ובגיבוש דוקטרינת "אימפריית הרשע" כלפי בריה"מ.

 

[9] זאת היתה גם הערכתו של י. פלמור בכתבה שהתפרסמה בעיתון הפועל הצעיר, 26 במרץ 1957.

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר

  • האתר הזה הוא מכרה זהב לכל מי שמתעניין בתחום




גלריית המגזין

 

 

בעולמו של דונאלד טראמפ

 

 

טראמפ

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006