כתב-העת מגזין המזרח-התיכון עוסק בכלכלה, בתקשורת, בביטחון, בחברה ובפוליטיקה של האזור גם בהקשר לזירה הבינלאומית ולזירה הישראלית. לצד מאמרי אקטואליה, ניתן לקרוא מאמרים אקדמיים, סקירות חדשותיות, ידיעות בענייני היום וסיכומים חודשיים על אירועי טרור אסלאמי ברחבי-העולם. רבים מהמאמרים תורגמו לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולשפות אירופאיות נוספות. כל המידע המופיע באתר מיועד לשימוש חופשי בכל עת. תגובות, הערות או שאלות תתקבלנה בברכה. yohai@mapa.co.il







הנקראים ביותר השבוע
חדשות המזרח התיכון
על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים
המנהיגות הפלסטינית אינה רוצה להקים מדינה עצמאית
הלגיטימיות של המשטרים הרודניים
בעולמו של דונאלד טראמפ - מאמר ראשון מתוך שניים
כשהיסטריה מוסרית משבשת את הדמוקרטיה הישראלית
מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן
הדמוקרטיה המערבית בעידן התקינות פוליטית
הממשל החדש של טראמפ - מלחמת 100 הימים
השלום שכמעט הגיע – מגרש משחקים לחובבנים
הכלכלה הישראלית – האם התל"ג הוא חזות-הכל
מגמות רדיקליות במחשבה המדינית הגרמנית
גרמניה ומשבר הפליטים – דינמיקה של אלימות פוליטית
להבקיע את חומת האטימות האנטי-ישראלית
סתיו 2014 – הרהורים לאחר מעשה
על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית
מלחמת יום הכיפורים: "1973 - הדרך למלחמה"
בחירות 2012 בארה"ב - זה יכול לקרות רק באמריקה
טרור אסלאמי - כמה בני-אדם נהרגו בחודש יוני 2010
ישראל במלכודת ההונאה התעמולתית האנטי-ישראלית

עדאלה כארגון לאומני גזעני

לאומנות ערבית

30.04.2007


 

 

מאת: ד"ר יוחאי סלע

 

לאחרונה התבשרנו כי ארגון עדאלה (عدالة) החליט להגיש מסמך ובו עיקרי "החוקה הדמוקרטית" במטרה לשנות את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. לכאורה, המסמך אינו מדבר על ביטול אופייה היהודי של מדינת ישראל, אלא, המסמך "מנסה" להציב אתגר - מתוך כוונת מכוון - בעזרת הטענה כי מדינת-ישראל אינה דמוקרטית מספיק, לטעמו של הציבור הערבי.

ראוי להזכיר, שארגון עדאלה (عدالة) ניסה את כוחו לפני זמן מה במוסדות האו"ם - שם הוא ביקש להציג הוכחות שמדינת-ישראל "נגועה" בגזענות בשל יחסה כלפי המיעוט המוסלמי. לאחר דיון בוועדת האו"ם בסוף פברואר 2007, התקבלה החלטה מטעם קבוצת המדינות שדנו בעניין, שקבעה כי מדינת ישראל נקייה מגזענות כלפי המיעוט המוסלמי.

חיסול המדינה במתק שפתיים
לאחר הכישלון הזה, לארגון עדאלה (عدالة) היתה עוד תחמושת בארסנל האידיאולוגי שלו. מה הן עיקרי הדרישות של ארגון עדאלה כפי שהן באו לידי ביטוי בעיתון הארץ ב-28 בפברואר 2007?

1. ישראל תיהפך למדינה דו-לשונית ורב תרבותית.

2. סמלי המדינה ייקבעו במשותף ע"י יהודים וערבים.

3. לנבחרי ציבור ערבים תהיה מעין זכות וטו על חוקים פוגעים.

4. חוק השבות יבוטל וחוק האזרחות ישונה.

5. כל מיעוט לאומי במדינה יוכל להקים גוף מייצג וליהנות מאוטונומיה תרבותית.

6. גבולות המדינה יהיו גבולות 1967.

7. ערביים-ישראלים יוכלו לשוב לכפרים שנטשו ב-1948.

8. הישובים הלא מוכרים יזכו להכרה.

במילים אחרות, ארגון עדאלה, באצטלה "דמוקרטית" אינו רק רוצה שכולנו נכיר בלגיטימיות של הכיבוש הערבי על ארץ-ישראל, אלא הוא גם רוצה שנתאבד כקולקטיב לאומי במדינתנו היחידה עלי-אדמות. לא רק שלארגון עדאלה יש עוד 22 מדינות ערביות ברחבי העולם, אלא הוא גם רוצה לחמוס את כבשת הרש הקטנה שלנו, וזאת במטרה לתחזק את השאיפות האימפריאליות של הלאומיות הערבית הגזענית שגירשה, סילקה, החרימה, עינתה ורצחה את היהודים שהתגוררו במדינות-ערב במשך שנים רבות.

כמה יהודים יש במדינות ערב?
עד סוף שנות ה-40 של המאה הקודמת, התגוררו במדינות-ערב כמיליון יהודים. כל יהודי שהתגורר במדינה ערבית כלשהי רכש לה כבוד, פעל על-פי חוקי המדינה, לא חתר נגדה ולא רצה להפוך אותה למדינה יהודית למרות שהיהדות היתה קיימת במקום עוד הרבה לפני בוא האסלאם. רבים מהם סולקו וגורשו בחוסר-כל במשך תקופה קצרה מאוד - מסוף שנות ה-40 ועד לתחילת שנות ה-50. האם היה עולה בדעתם של הלאומנים הערבים להתחשב בצורה כלשהי בדרישות לאומיות של היהודים אילוּ הם היו מרהיבים עוז להעלות דרישות שכאלה בפרהסיה? ברור לכל אחד מאיתנו, מה היה עולה בגורלם אילוּ היהודים היו פועלים באותה דרך בה נוהגים הארגונים הערביים בישראל. מתוך מיליון יהודים שחיו במדינות-ערב עד לסוף שנות ה-40, כמה נותרו כיום?

במצרים חיים כיום רק כ-300 יהודים.
בסוריה נותרו לכל היותר כ-200 יהודים.
בלבנון נותרו לכל היותר כ-100 יהודים.
בתימן נותרו לכל היותר כ-300 יהודים.
בלוב נותרו לכל היותר עשרות יהודים בלבד.
באלג'יריה נותרו לכל היותר כ-200 יהודים.
במרוקו נותרו כ-5,000 יהודים.
בטוניסיה נותרו כ-3,000 יהודים.
בעיראק כמעט ולא נותרו יהודים.

ללא כל ספק, הליגה הערבית יכולה לציין בסיפוק שהעולם-הערבי נקי מיהודים והטיהור האתני בוצע כהלכה (ועל כך, באחד מהמאמרים הבאים). לא רק שמדינות-ערב המוסלמיות ניקו את ארצותיהם מיהודים, הם גם רוצים לחמוס את ביתם הלאומי היחיד של הישראלים. תיאבון בלתי-נדלה יש לארגון עדאלה שלקח על עצמו להיות חוד-החנית של הלאומיות הערבית הגזענית. המקרה של ח"כ עזמי בשארה, לאור הפרסומים האחרונים, אינו מקרה בודד. ח"כ בשארה משמש כ-חלון הראווה של הלאומנות הערבית הגזענית שאליה מצטרף ארגון עדאלה כחלק ממטרה ברורה וידועה לכל, שכן, אידיאולוגיה רדיקלית מחייבת ברוב המקרים גם מעשים רדיקליים אופרטיביים המתחייבים מכך. מרגע שארגון עדאלה ניסח את הפרופיל הפוליטי שלו, תהליך ההידרדרות בין המיעוט המוסלמי לבין מדינת-ישראל הוא בלתי נמנע.

קולוניאליזם ערבי בדרכי נועם
מדינת-ישראל פועלת מתוך עיוורון דמוקרטי מוחלט. כך למשל, רשויות המדינה לא הבינו לאשורו את הדרישה של ערביי-ישראל להוסיף כיתוב בערבית לשמות הרחובות והמוסדות הרשמיים ברחבי ישראל. לכל דבר ועניין יש מטרה ותכלית ברורה ויודעה לכל. זהו נשק פוליטי כפי שהפניות לבג"צ ולאו"ם על עניינים שוליים הם נשק פולטי שמטרתו לקעקע את הלגיטימציה של התרבות והשפה הישראלית. אך אנו בעיוורוננו מוּבָלִים, עָקֵב בצד אגודל, לעבר הפיכתה של ישראל לעוד מדינה ערבית במרחב. שימו לב לסעיף 1 בדרישות של עדאלה, המובאים בתחילת המאמר, הדן בשפה הערבית ותבינו מאין החל הכל. מדינה שמכבדת את עצמה, את תרבותה ואת ריבונותה, אינה נכנעת בקלות שכזו לגחמות לאומניות של אלה השואפים לחסלה. דוגמא נוספת תבהיר את העניין מעט יותר טוב:

במרס 2007, העיתון אל-חיאת, היוצא לאור בלונדון בשפה הערבית, פרסם כתבה על ערבי-ישראלי המתגורר בישוב קלנסווה שבמשולש. האיש, בשם עראר שחאדה, בן 63, נשוי ל-8 נשים והוא אב ל-65 ילדים. חמש מנשותיו הן פלסטיניות ו-3 הנוספות הן ערביות ישראליות. ובכן, מדוע בחר העיתון להקדיש לעראר שחאדה כתבה נרחבת? וזאת משום שבימים אלה הוא מחפש את האישה ה-9, שכן "עלינו להילחם בכיבוש באמצעות ילדים וצאצאים" (באדיבות האתר ערב-אינסיידר).

הלוגיקה ההיסטורית של ארגון עדאלה
בפרק המבוא של ה"החוקה הדמוקרטית" שפרסם ארגון עדאלה בפברואר 2007, בסעיף 5 נאמרו הדברים האלה:

"הערבים-הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל חיים במולדתם מימים ימימה. כאן נולדו ופה צמחו שורשיהם ההיסטוריים, התפתחו ושגשגו חייהם הלאומיים והתרבותיים כתורמים פעילים בתרבות האנושית - הן כחלק מהאומה הערבית והאסלאמית והן כחלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני".

הטיעונים האלה מופרכים לחלוטין, כפי שהם הוסברו בהרחבה במאמר על ח"כ ג'מאל זחאלקה והאימפריאליזם הערבי. יתרה מזאת, דווקא בעזרת הסעיף הנ"ל, ארגון עדאלה עוזר לקָבֵּע - בקרב הציבור הישראלי - את הדעה שהוא פועל כחלק בלתי-נפרד מהתנועה האימפריאלית הערבית שיש לה פנים רבות ומגוונות. רק תתארו לעצמכם מה היה קורה אילו יהודי עיראק היו מעלים טענות שכאלה, למרות שלטענותיהם יש ביסוס חזק הרבה יותר מטענותיהם המופרכות של "הערבים-הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל", בניסוחו של ארגון עדאלה.

אולם אני מעוניין להתעכב על המושג "מימים ימימה", החושף שוב את ה"לוגיקה ההיסטורית" של המיעוט המוסלמי החי בישראל ושל הערבים-המוסלמים החיים במרחב המזרח-תיכוני. המושג "מימים ימימה" הוא ביטוי מקראי המופיע בספר שמואל א', במילים האלה: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה". זהו פסוק המתייחס לאירועים שתרחשו בארץ-ישראל לפני כ-3,000 שנה. אז מבחינה היסטורית-ישראלית יש לנו מושג מה המשמעות האמיתית של הביטוי "מימים ימימה". אך, מה המשמעות ההיסטורית של הביטוי בראייתה של התעמולה הערבית? ובכן, זה הכל עניין של נוחות היסטוריוגרפית היכולה להתחיל גם בעוד שעה או לפני שנה או לפני עשור בודד.

מנסחי ה"חוקה הדמוקרטית" דימו בליבם שמעצם השימוש בביטוי הישראלי הזה, די בכוחו להוות גשר בין העובדות ההיסטוריות לבין הרטוריקה הערבית - ולא כך הוא. שכן, במעשה זה נהג ארגון עדאלה (عدالة), פעם נוספת, במנהג של חקיינות הנכנסת להגדרה של גניבה היסטורית לצד אידיאולוגיה הערבית הקולוניאליסטית שצריך לשים לה סוף - במוקדם או במאוחר.

--

מאמרים נוספים בנושא:

ח"כ זחאלקה והאימפריאליזם הערבי.

ראאד סלאח והאסלאם הפשיסטי.

מה שח"כ עזמי בשארה לא רצה לראות בסוריה.

אל-לג'ון - תרגיל בגניבה היסטורית.

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן.

תרגילים אסלאמיים בזיוף היסטורי.

==

מאת: ד"ר יוחאי סלע, "עדאלה כארגון לאומני גזעני", מגזין המזרח התיכון, 30 באפריל 2007.

 

 

 

הוספת תגובה גרסת הדפסה שלח לחבר





גלריית המגזין

 

20 באוקטובר 2017

 

 

מגמות רדיקאליות במחשבה המדינית הגרמנית

 

 

 

 

מאמרים נבחרים של ד"ר ישראל בר-ניר

 

הרביעייה הפותחת - ארבעת פרשי האפוקליפסה

על מלחמה ושלום - היבטים משפטיים ומוסריים

על תקינות פוליטית ועל עליבותה של האקדמיה הישראלית

חוכמת הטיפש - השיח הציבורי בישראל

 

 

 תקשורת ישראלית

 

כשהיסטריה מוסרית משבשת את דמוקרטיה הישראלית

תקשורת פוליטית בישראל - הקשרים של השקרים

עיתון הארץ לא אוהב את הסיוע הישראלי לנפאל

התקשורת צריכה לבקש סליחה מבנימין נתניהו

 

 

נשים בעולם-הערבי

 

שרה שמא - ציירת סורית

נוני דרוויש - ערבים למען ישראל

ד"ר וופא סולטן - ליברלית ממצרים

מאי שידיאק - עיתונאית מלבנון

פאדימה סהינדל - רצח יודע מראש

בריג'יט גבריאל - לבנונית למען ישראל

וג'יהה אל-חוידר - ליברלית סעודית

הייפא והבי - זמרת לבנונית

 

 

מחמוד דרוויש - משורר ההרס והחורבן

 

 

דמויות היסטוריות בעולם-הערבי

 

אחמד שוקיירי וכישלונה של לאומיות הפלסטינית

 

מוחמד חסניין הייכל - העורך המיתולוגי של אל-אהראם

 

תפקידה של ממשלת הבעת' הסורית במלחמת ששת-הימים

 

אחמד סעיד - הקריין המיתולוגי של "סאות אל-ערב"

 

 

אתרי תוכן ותרבות

 

האתר של  ד"ר גיא בכור

מגזין מראה

ממר"י

בלוג מגזין המזרח התיכון

חדשות המזרח התיכון

 

 

מגזין המזרח התיכון

2017-2006