איך ישראל צריכה להיראות בעוד 28 שנים - דהיינו, בשנת המאה להכרזת העצמאות הישראלית? יתרה מזאת, האם הפוליטיקה הישראלית בכלל ערוכה מנטלית לעסוק בתחום החשוב הזה שיש לו השפעה, כבר כיום, על כל תחומי החיים שלנו?

במשך ימים רבים, התקשורת הבינלאומית עסקה בטבח בכרייסטצ´רץ´ תוך-כדי שימוש מילולי בכל המילים הנכונות שהשפה יכולה להמציא כדי להביע זעזוע אמיתי על המעשה הקשה הזה. רבים ברחבי העולם היללו את ראש-ממשלת ניו-זילנד, ג´סינדה ארדרן.

מרבית המוסלמים במוזמביק מתגוררים במחוז "קאבו דלגדו" הצמוד לגבול עם טנזיה. מתוך אוכלוסייה של כ-2.5 מיליון נפש, כ-60 אחוזים מהם משתייכים לקהילה המוסלמית - שהשפעתה הדתית והתרבותית במחוז גברה מאוד בשנים האחרונות.

היחס של האסלאם כלפי נשים גובל באובססיה מינית ומגדרית המכתיבה את ההתנהגות של כל "המוסדות" החברתיים המרכיבים את הקהילה הדתית - החל מהתא המשפחתי הקטן וכלה במדינה-הטריטוריאלית. ועם זאת, קיים פרדוקס ביחסו של האסלאם לנשים.

פעם בחמש שנים, אזרחי ה"איחוד האירופאי" בוחרים את נציגיהם לפרלמנט האירופאי שנוסד בשנת 1979. אלא שהפעם, שוררת אווירה של "דחיפות" לאור עלייתם של כוחות רדיקליים מימין ומשמאל המאיימים לשבש את "הסדר האירופאי" המיוחל שהתגבש בעמל רב.

הרבה ברברת מילולית אסלאמית נכתבה לאורך ההיסטוריה בידי כוהני הדת המוסלמית על ייעודו הדתי, ההלכתי והמוסרי של החג. מספר הפרשנויות בנוגע ל"מותר או אסור" לאורך ימי החג כפוף למספר הפרשנים שלקחו על עצמם לבאר לקהילה את מהותו האמיתית.

מאז ההשתלטות האלימה והרצחנית של ארגון החמאס בעזה שהחלה ב-12 ביוני 2007, נהרגו אלפי טרוריסטים מוסלמים, ג´יהאדיסטים וחברי-הכנופיות הערביות הפועלות ברצועה - הכוללים גם את התומכים הפסיביים והאקטיביים של ארגוני הטרור בעזה.

אחד ממעשי הטבח הקשים שהתרחשו לאחרונה (2014), התבצע בבני העדה היזידית, המתגוררת בעיראק - עדה שנפלה קורבן לאנשי ארגון "המדינה האסלאמית" שפעלו באכזריות רבה תוך-כדי שכנוע דתי עמוק שהעניק לגיטימציה אידיאולוגית למעשים הללו.

מעצם הביטוי "שלטון החוק", מראה בעליל על מימד של עליונות אינטלקטואלית מדומיינת שבמסגרתה "הידע" מצוי רק בידי אלה שהוכשרו לנהל את הידע הזה מול מערכות המתחרות על העוצמה והשליטה בכל חברה המוגדרת כדמוקרטית.

כל מי שעוקב אחרי תופעת שריפת הכנסיות בצרפת בשנים האחרונות, לא יכל להימלט מהמחשבה שהקתדרלה הועלתה באש מתוך כוונת מכוון. הרי קשה להעלות על הדעת שאתר-מורשת עולמי כמוה איננה מטופלת על-פי כל הכללים הקפדניים ביותר.

להערכתנו, מפלגת-הליכוד צריכה לשלוח זר-פרחים ענק לרונן ברגמן ולעיתון "ידיעות אחרונות" שלא הצליחו לעמוד בפיתוי ופרסמו "תחקיר" מטורלל ב-1 באפריל 2019 שבמסגרתו הועלו טענות קשות נגד המפלגה שהיא מפעילה רשת של "פרופילים מזוייפים".

בעזה אפשר לטפל בכלים צבאיים מינוריים המשולבים בהקלות הומניטריות, בעוד שנגד איראן וחיזבאללה צריך לטפל בכל האמצעים העומדים לרשותה של מדינת-ישראל. האיום העזתי הוא איום נסבל, בעוד שהאיום האיראני הוא אקוטי ומיידי.

התקפה של חיל-האוויר על מערך הטילים ארוכי-הטווח של החמאס החלה כבר במהלך התקיפה הראשונה. התקפה זו החלה כאשר טראמפ חתם על ההצהרה הנשיאותית על הכרה אמריקאית בריבונות הישראלית על רמת-הגולן בנוכחותו של בנימין נתניהו.

ההכרזה של טראמפ היא הכרה מדינית במציאות הטריטוריאלית שישראל עיצבה בהתמדה במשך 52 שנים למרות כל הקשיים שניצבו לאורך הדרך, כולל מלחמה קשה שפרצה בשנת 1973 בין סוריה לישראל, ולמרות "הערכותיהם" של פקידים וקצינים בכירים שעודדו לוותר על רמת-הגולן.

תודעה-לאומית-קולקטיבית מבוססת בדרך-כלל על לשון משותפת, על תרבות משותפת ועל היסטוריה משותפת שיש בה נרטיב מְאַחֵד הגורם לקבוצה מוגדרת לפעול על-פי קווים כלליים משותפים. יתרה מזאת, כל מרכיבי הקבוצה הלאומית מודעים לכך שהם שייכים לאומה מוגדרת.

על-פי דו"ח מיוחד של האו"ם שהובא לידיעת-הציבור במרץ 2019, נאמר שב-69 מדינות ברחבי-העולם קיימים חוקים מפורשים נגד המרות-דת. דהיינו, המרת-דת אינה חוקית או מופעלות במדינות האלה סנקציות חוקיות נגד אזרחים שהמירו את דתם.

לקראת הבחירות האמורות להתקיים ב-9 אפריל 2019, אנו עתידים להיחשף לאלפי כתבות, מאמרים, ראיונות וסרטונים שיעסקו בהיבטים רבים ומגוונים של המפלגות המציגות את מרכולתן למען אזרחי ישראל. לכולן יש כוונות טובות - בעיקר כאשר מדובר במפלגות הציוניות.

היום זה נתניהו, אבל מחר זה יכול להיות מי שהוא אחר - למעשה כל אחד יכול להיות מטרה פוטנציאלית. באווירה של ימינו ה"זכות" הזאת תמשיך קרוב לוודאי להיות נחלתם הבלעדית של אישים השייכים למחנה הלאומי, אבל זה נושא לדיון אחר.

בעוד כ-10 חודשים, בנובמבר 2018, תתקיימנה בחירות לשני בתי הקונגרס של ארה"ב. הבחירות האלו תהיינה מבחן לנשיאותו של טראמפ, מבחן שיקבע אם נצחונו המפתיע בבחירות לנשיאות היה אפיזודה מקרית.

מאמר ראשון בסדרת מאמרים על מערכת אכיפת החוק, מעמדה ותפקודה, מנקודת מבטו של אדם שאיננו משפטן. המאמר הנוכחי עוסק במעמדה ותפקודה של המשטרה על רקע הסערה הציבורית שעוררה יוזמת החקיקה המכונה "חוק ההמלצות".