היום זה נתניהו, אבל מחר זה יכול להיות מי שהוא אחר - למעשה כל אחד יכול להיות מטרה פוטנציאלית. באווירה של ימינו ה"זכות" הזאת תמשיך קרוב לוודאי להיות נחלתם הבלעדית של אישים השייכים למחנה הלאומי, אבל זה נושא לדיון אחר.

בעוד כ-10 חודשים, בנובמבר 2018, תתקיימנה בחירות לשני בתי הקונגרס של ארה"ב. הבחירות האלו תהיינה מבחן לנשיאותו של טראמפ, מבחן שיקבע אם נצחונו המפתיע בבחירות לנשיאות היה אפיזודה מקרית.

מאמר ראשון בסדרת מאמרים על מערכת אכיפת החוק, מעמדה ותפקודה, מנקודת מבטו של אדם שאיננו משפטן. המאמר הנוכחי עוסק במעמדה ותפקודה של המשטרה על רקע הסערה הציבורית שעוררה יוזמת החקיקה המכונה "חוק ההמלצות".

במשך 70 שנות קיומה של מדינת-ישראל, יחסי ישראל ארה"ב ידעו מעלות ומורדות. לא חסרו משברים ביחסים בין שתי המדינות. עם כל זאת, רוב הזמן מדינת-ישראל נהנתה מתמיכה (לא בלתי מסויגת) של ארה"ב. נושא אחד, מעמדה של ירושלים, נותר מחוץ למסגרת.

האסלאם לא צריך לשלוט בירושלים כדי לקיים את אמונתו הדתית. מוסלמים יכולים לקיים אמונתם בעיר בצורה חופשית, על אף שהפלסטינים נוהגים להפוך מעת לעת את בתי-תפילה למאגר מלחמתי של אנשים ואמצעים. יתרה מזאת, לאסלאם יש את המרכז העולמי שלו במכה.

כל אחד היה רוצה לדעת מה עומד לקרות מחר, בעוד שבוע או בכל מועד עתידי אחר לצורך הדיון. היכולת לחזות את הנולד היא חלומו הרטוב של כל מי שצריך לקבל החלטות. מקבלי החלטות קובעים מדיניות מתוך ציפייה לתוצאות ספציפיות.

המהומות בעיירה צ´רלוטסוויל (Charlottesville) בווירג´יניה פתחו מחדש פצעים שלא הגלידו עם סיום מלחמת האזרחים לפני יותר מ-150 שנה. אתרי זיכרון, אנדרטאות וסמלים אחרים המנציחים את מאבקו של הדרום במלחמה מצויים כמעט בכל פינה בארה"ב.

מנדלבליט נמצא במלכוד. הוא לא יכול להימנע מהגשת תביעה פלילית נגד נתניהו. התקשורת כבר הרשיעה אותו, האספסוף על אחת כמה וכמה, והמערכת הפוליטית גם היא לא טומנת את ידה בצלחת. מנדלבליט לא יכול להרשות לעצמו ללכת נגד הזרם.

טראמפ תמרן את עצמו למצב בו הוא לא יכול להרשות לעצמו לחזור על ה"חוכמה" של אובמה שקבע קווים אדומים, וברגע ההכרעה הוא התנהג כמי שלקה בעיוורון צבעים. באותה מידה קים ג´ונג און אינו יכול לקבל את התנאים שטראמפ מציג לו.

הדמוקרטים מתאמצים להקשות על טראמפ לבצע את מדיניותו. זה למעשה תפקידה של אופוזיציה, אבל כמו תמיד, כשמגזימים זה יכול להפוך לחרב פיפיות שתפגע בדמוקרטים יותר מאשר בטראמפ. הבעיה של הדמוקרטים היא שאי-אפשר להחליף ממשל בין שני מועדי בחירות.

הדחף הכפייתי לנסות להביא לשלום בין ישראל והערבים הוא כמו התמכרות לסמים. אי אפשר להיגמל ממנו. זה נגע ממאיר, מכה שלא כתובה בתורה. צריך רק לקוות שתגובתו של טראמפ כאשר הוא ייתקל במציאות, תהיה שונה מזו של אובמה.

מכון מחקר אירופאי ביקש לבחון את המגמות החדשות הללו במטרה להציג את הנקודות החזקות והחלשות של "האיחוד-האירופאי" ושל "הערכים האירופאים" בקרב הדור הצעיר באירופה בטווח הגילים הנע מגיל 16 ועד לגיל 36. לשם כך נבחרו כ-6,000 צעירים.

על-מנת להדגים את הצביעות הבינלאומית המתחוללת בכל הקשור ליחסים בין מדינות ערביות רדיקליות ואלימות לבין מדינות אירופאיות אחדות, הדוגמא הבאה תבהיר היטב את העניין: בחודש אפריל 2017 סעודיה נבחרה לכהן בוועדה למעמד האישה של האו"ם.

העיקרון הוא פשוט. תיק שנפתח לא נסגר. הוא גם לא נגנז. הוא נשאר במצב של כוננות וממתין לרגע בו אפשר יהיה לפתוח אותו מחדש. בין השאר, כאשר תמצאנה או תומצאנה הוכחות/ראיות חדשות. למשטרה יש מגוון רחב של תיקים, תיקים של חפים מפשע,

תתארו לעצמכם שראש-מממשלה ישראלי, כלשהו, היה נפגש עם נציגים של עמותה גרמנית לקידום "השריעה" בגרמניה במהלך ביקור רשמי ולקראת מפגשים עם נציגים בכירים על אדמת גרמניה? מעניין איך הגרמני הממוצע היה מגיב למהלך כזה.

לרגל 50 שנה לשחרור ירושלים, הוציא הסופר ואיש התקשורת דני בירן, ספר שמתאר את שורשיו וגלגוליו השונים של דגל ישראל לאורך תולדות עם ישראל – מימי התנ"ך ועד ימינו. במלחמת ששת-הימים, נשלח בירן להניף את דגל-ישראל על כיפת-הסלע.

הדו"ח של ארגון יוניצ"ף מציין שארגון "בוקו חראם" הפך את גיוסם של ילדים כטרוריסטים מוסלמים מתאבדים כתעשייה שנועדה לא רק להערים של שלטונות הביטחון במדינות הללו, אלא גם להרחיב את מעגל הדמים באמצעות דוקטרינה של גיוס ילדים בכוח ובחטיפה.

ארה"ב נוסדה בעולם שהיה מורכב כולו ממשטרים אוטוריטאריים. הדמוקרטיה האמריקאית הייתה חידוש חברתי. היא נבנתה למעשה יש מאין, כי לא היה קיים משטר שיכול היה לשמש מודל לחיקוי עבור מייסדי הרפובליקה. אפילו המושג "אזרח" לא היה קיים.

אנגלה מרקל ודונלד טראמפ מייצגים שתי תפיסות-עולם שונות לחלוטין: מרקל מאמינה בגלובליזציה, בגבולות-פתוחים ובקליטת מהגרים. טראמפ יודע שהעקרונות הללו ניתנים ליישום רק אם הם באמת משרתים את האינטרס האמריקאי העליון על-פי ראות-עיניו.

טקס השבעתו של טראמפ כנשיאה ה-45 של ארה"ב ייזכר בהיסטוריה כמועד בו ירד המסך על עידן התקינות הפוליטית ששלטה בפוליטיקה האמריקאית בעשורים האחרונים. ארה"ב של טראמפ תהיה שונה מהותית מארה"ב בתקופה שקדמה לו.